מאפייני הזכויות בנחלה
מן המפורסמות הוא, כי הנחלה החקלאית לא מהווה חלק מעזבונו של מנוח. זאת, הודות לאופי המיוחד של הנדל"ן החקלאי הנגזר מהחוזה המשולש (או הדו-צדדי) המסדיר את מעמדם של המתיישבים בנחלה כ"בני רשות" – כלומר: זכות שימוש בלא זכות בעלות.
הזכויות מוענקות למתיישבים באופן בו בפטירתו של אחד מבני הזוג מועברות כל הזכיות לבן הזוג שנותר בחיים, זאת, בלי כל זיקה לדיני הירושה.
בקליפת אגוז ייאמר, כי דיני הירושה דנים למעשה בחלוקת "עזבונו" של המנוח בעוד הסכם "בר הרשות" מחריג את הנחלה החקלאית ממסת נכסי "עזבונו" של המנוח, תוך קביעתו של הסדר מיוחד לנחלה.
הנוהג שבעולם הוא, שכאשר נפטר מי מבני הזוג, ממתינים הילדים בסבלנות ובכבוד אף לפטירתו של בן הזוג השני בטרם יפתחו קרבות הירושה.
אולם, לעיתים כבר לאחר פטירתו של אחד מההורים מתחילה "מלחמת הירושה" ביחס לעזבונו של בן הזוג שנפטר.
הדוגמאות הקלאסיות עלולות להיווצר במקרים של נישואים שניים, תוך חששם של הילדים כי לאחר פטירת ההורה השני עלולות כל הזכויות בנחלתו לעבור לבן זוגו, שאינו הורהו של מי מילדיו – ולמעשה עלולים ילדי המתיישבים למצוא עצמם לאחר מאה ועשרים בלא כל ירושה של ממש (זאת אף אם ההורה יערוך צוואה לפיה כל זכויותיו עוברות לילדיו מנישואיו הראשוניים).
הסוגיה המשפטית
טענה שנשמעה לאחרונה בבתי המשפט לענייני משפחה היא, כי הוראות מנהל מקרקעי ישראל מתייחסות ל"נחלה" אך ורק כרכיב הקרקע עצמה, אולם כפי שכולנו מכירים היטב- על רבות מהנחלות ניתן למצוא מבני מגורים, מחסנים, לולים, מטעים ועוד, המגיעים לסכומים גבוהים ביותר.
הצידוק הלוגי לטענה הינו, כי לגבי הקרקע ישנו סעיף ספציפי המחריג אותה מעזבונו של המנוח, אך מדוע יגרע כל הרכוש שנצבר על גביה? למה זה יקופחו יורשי המנוח לעומת בן זוגו ביחס לכל הנכסים שצברו המנוח ובן זוגו?
אולם, בתי המשפט דחו טענות מעין אלה ובשורה ארוכה של פסקי דין קבעו, כי: "כל הנטוע והמחובר דינו כנחלה החקלאית".
ביסוס לקביעתם הביאו בתי המשפט הן מסעיף 12 לחוק המקרקעין הקובע, כי: "הבעלות בקרקע חלה גם על הבנוי והנטוע עליה ועל כל דבר אחר המחובר אליה חיבור של קבע, זולת מחוברים הניתנים להפרדה, ואין נפקא מינה אם המחוברים נבנו, ניטעו או חוברו בידי בעל המקרקעין או בידי אדם אחר", וכן מהחלטות שונות של מנהל מקרקעי ישראל 703, 755, 1155 ועוד. כך לדוגמא: "המבנה המשמש למפעל יהווה חלק בלתי נפרד מהנחלה, לכל דבר וענין, לרבות לצורך העברת הזכויות בה" – מכאן, כי מנהל מקרקעי ישראל הרחיק לכת והרחיב את קביעתו ביחס לנחלה אף ביחס לשימושים שאינם חקלאיים, קל וחומר ביחס למבנים ומחוברים המשמשים את מטרתה החקלאית של הנחלה.
לסיכום, בפעם הבאה שאנו מתייחסים לנחלה, יש לזכור כי "נחלה" איננה רק קרקע אלא גם מחסנים, לולים, מטעים וגידולים, מבנים תעשייתיים ומפעלים שהוקמו עליה ועוד. כך, שבכל מקרה של כתיבת צוואה ו/או עריכת הסכמים שבעניין נדל"ן חקלאי, יש להביא בחשבון את הנטוע והמחובר כחלק מהנחלה החקלאית ולתת לדברים התייחסות מתאימה.
• האמור אינו בא במקום ייעוץ משפטי ובכל מקרה יש להיוועץ בעורכי דין העוסקים הנדל"ן חקלאי ודיני ירושה.
* משרד בוטיק לדיני משפחה ומקרקעין. hagay@shomronlaw.co.il
