בעקבות האסון המחריד שארע בירושלים, במסגרתו מתו הבנות אביגיל ויעל לאחר השימוש בחומרי הדברה בביתן, עולות מספר שאלות.
על פי הפרסומים בתקשורת, המדביר השתמש בחומר מסוג פוספין, אשר אסור לשימוש ביתי, והשאיר את מיכל החומר בבית המשפחה, כדי לאסוף אותו לקראת סוף השבוע. אנו מצויים בעיצומה של חקירה משטרתית, כך שמוקדם לדון בעובדות המקרה הטראגי, אולם חשוב לנסות להבין איך פועלים המדבירים, מי אמור לפקח עליהם, והאם נפגעי הרעלה מחומרי הדברה, זכאים לפיצוי כלשהו.
תקנות רישוי עסקים
מדבירים אינם פועלים בחלל ריק. תקנות רישוי עסקים (הדברת מזיקים) התשל"ה – 1975, קובעות הוראות מפורשות, שגם אם אינן מלאות ואינן מפורטות דין, ברור שאילו היו נאכפות, לא היתה מתרחשת הטרגדיה של משפחת גרוס.
התקנות קובעות שחובה לאחסן חומרי הדברה במחסן מיוחד בבית העסק של המדביר, עם מנעול ועם שילוט אזהרה. רק אדם אשר למד ועבר מבחנים מטעם המשרד להגנת הסביבה, רשאי לקבל תעודת מדביר ולבצע עבודות הדברה. חשוב לדעת, שהיתר למדביר אינו כללי ואינו מתיר להשתמש בכל סוגי החומרים הרעילים. מדביר בעל היתר לקטילת חרקים, רשאי להשתמש בחומר קוטל חרקים, ואינו רשאי להשתמש בקוטל מכרסמים, אלא אם כן קיבל גם היתר ספציפי. האם המדביר כאן היה בעל רישיון לשימוש בחומר מסוג פוספין? יש להניח, כי המשטרה תבדוק גם את השאלה הזו.
ניהול פנקס רישום
התקנות מחייבות כל מדביר לנהל פנקס רישום של פעולות הדברה, ובגין כל פעולת הדברה, לפרט בדף בפנקס את הכתובת, המזיקים שלהדברתם מכוונת ההדברה, וכל פרטי חומר ההדברה שבו הוא משתמש. המדביר גם מחויב על פי התקנות למסור העתק מהרישום למזמין ההדברה. האם קיים דף כזה ומה רשום בו, זאת איננו יודעים עדיין. התקנות מחייבות את המדביר לפעול גם בהתאם להוראות שמופיעות בתווית חומר ההדברה.
הפוספין, אותו חומר שעל פי התקשורת נעשה בו שימוש בבית משפחת גרוס, הינו גז רעיל, אשר התקנות מחייבות הודעה מראש למשרד להגנת הסביבה, לפני כל שימוש בו, והוראות מיוחדות שנוגעות לאמצעי הזהירות שיש לנקוט באזור שבו נעשה שימוש בגז.
פיצוי כספי - האם אפשרי?
חקירת המשטרה, או העמדת המדביר לדין פלילי, אם כך יוחלט, לא יועילו למשפחת גרוס. האם יש למשפחת גרוס ממי לקבל פיצוי כספי?
מדבירים אינם מחויבים על פי חוק לרכוש ביטוח אחריות מקצועית או כל ביטוח אחר, ורובם אכן אינם טורחים לרכוש ביטוח, או רוכשים ביטוח בסכומים נמוכים יחסית. משמע, גם אם יתברר שקיימת רשלנות של המדביר, והמשפחה תחליט להגיש נגדו תביעה כספית, סביר להניח שלא תהיה לו היכולת לשלם את סכומי פסק הדין.
האם האכיפה מספקת?
בתקשורת נשמעות אמירות שונות לגבי מידת האכיפה שנוקט המשרד להגנת הסביבה, ודוברים בתקשורת מטעם המשרד מדברים על הצורך בהגברת האכיפה. בתי המשפט כבר קבעו במספר פסקי דין, כי החוקים והתקנות לא מהווים מדריך בלעדי בכל הנוגע לפעולות הרשויות, ובענייננו אכיפה, אלא את הרף המינימאלי, ועל הרשות הרלוונטית לבצע את מלאכתה ואת האכיפה מטעמה, באופן סביר וזהיר.
התרשלות באכיפת התקנות
האם המשרד להגנת הסביבה אכן פעל באופן מספק לאכיפת התקנות הרלוונטיות על מדבירים? האם המשרד להגנת הסביבה בודק שמי שמוכר חומרי הדברה בודק את סוג ההיתר של המדביר שבא לרכוש את החומר? האם קיים מנגנון כלשהו שמאפשר אכיפה של התקנות, מתן הדרכות למדבירים ופיקוח על כמויות חומרי הדברה שנמכרים? תשובה שלילית לשאלות אלו או לחלקן, מקימה למשפחת גרוס עילת תביעה כנגד המשרד להגנת הסביבה בגין התרשלות באכיפת התקנות, כאשר על פי הנתונים שמופיעים בתקשורת, כל ההוראות הרלוונטיות מתוך התקנות, פשוט לא בוצעו.
לפני הדברה - מה חשוב לעשות?
לסיום: אם אתם מתכננים להזמין הדברה, בקשו לראות את ההיתר של המדביר וודאו עימו שיש לו פוליסת ביטוח. כמו-כן בדקו עם המדביר מהו החומר שבו הוא משתמש, ובדקו במקורות המידע השונים האם החומר הזה מתאים להדברה ביתית. בדקו גם על גבי תווית החומר, כמה זמן עליכם להיות מחוץ לבית לאחר ביצוע ההדברה, ואל תעשו קיצורי דרך.
