פסק דין חדש של בית המשפט העליון קובע, כי בנסיבות מסוימות בהן אחד מבני הזוג גר ועובד בחו"ל והשני בישראל, ניתן לפצל את התא המשפחתי לצרכי מס. המשמעות היא שניתן להתייחס לבן הזוג הגר בחו"ל כמי שאינו תושב ישראל לענייני מס. בית המשפט העליון אישר למעשה את הפסיקה שניתנה בביהמ"ש המחוזי בעניין זה.
האם "מרכז החיים" בישראל?
בית המשפט העליון בחן בפסק הדין את הגדרת המונח "תושב" הקבועה בסעיף 1 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], והסביר כי בעקבות הסטת מרכז הכובד לעניין סמכות המיסוי מן העיקרון הטריטוריאלי אל העיקרון הפרסונלי, נצרך המחוקק להגדיר מחדש את המונח "תושב" שבסעיף 1 לפקודה ולהבהיר מיהם הנישומים שיחויבו לשלם מס בישראל על הכנסות שנצמחו להם מחוצה לה. תיקון 132 עיגן בפקודה את מבחן "מרכז החיים" של הנישום אשר נהג עוד קודם לכן, וכן הוסיף להוראות הפקודה מבחני עזר המיועדים לסייע לפקיד השומה ולבית המשפט באיתור מרכז חייו של הנישום.
תושב ישראל מוגדר בפקודת מס הכנסה כיחיד אשר מרכז חייו הוא בישראל. לשם קביעת מרכז חייו של היחיד, נקבע בפקודה כי יובאו בחשבון מכלול קשריו המשפחתיים, הכלכליים והחברתיים, ובהם בין השאר:
•מקום ביתו הקבוע
•מקום המגורים שלו ושל בני משפחתו
•מקום האינטרסים הכלכליים הפעילים והמהותיים שלו
•מקום עיסוקו הרגיל או הקבוע או מקום העסקתו הקבוע
•מקום פעילותו בארגונים, באיגודים או במוסדות שונים
בהתאם לנתונים שהוצגו בבית המשפט, ההיבט המרכזי אשר היה בו ללמד על זיקתו של בן הזוג, נשוא פסק הדין, לישראל בשנים הרלוונטיות מתמקד בעובדה שאשתו ושתי בנותיו הבגירות גרות בישראל. לנתון זה, שהינו ככל הנראה הסיבה לביקוריו התכופים של בן הזוג בישראל, יש אכן משמעות רבה משום שבדרך כלל מרכז חייו של אדם ובית הקבע שלו הם במקום שבו מתגוררת וחיה משפחתו.
העליון: בנסיבות מסוימות ניתן לפצל את התא המשפחתי לצרכי מס
בית המשפט העליון אינו מקבל את ההנחה האמורה לפיה מרכז חייו של אדם ובית הקבע שלו הם במקום שבו מתגוררת וחיה משפחתו, וקובע כי המציאות מלמדת שיש משפחות אשר בוחרות לחיות אחרת, ועל כן אף שמדובר בנתון משמעותי הנושא משקל ממשי לצורך ההכרעה בסוגיית התושבות, הוא לבדו אינו יכול להכריע את הכף. ככל שמדובר בבנותיו הבגירות של הנישום, אין זה נדיר למצוא מצבים שבהם ההורים או מי מהם מתגוררים בארץ אחת והילדים בארץ אחרת.
יש להוסיף ולציין, כי בן הזוג העיד כי אשתו לא הסכימה להצטרף אליו ולהעתיק את מגוריה לחו"ל ובחרה להמשיך להתגורר בישראל. עוד העיד, כי כתוצאה מכך ונוכח העובדה כי הוא שוהה בחו"ל מרבית ימות השנה, מנהל שם את עסקיו, מקיים שם חיי חברה פעילים ורואה בה את מרכז חייו, החליטו הוא ואשתו לנהל את חייהם בנפרד. בית המשפט קיבל את עדותו של בן הזוג כעדות המשקפת את מערכת היחסים שבין המשיב לאשתו, ומשכך העובדה כי אשתו ושתי בנותיו הבגירות חיות בישראל - אין בה אף היא כדי לשנות מן המסקנה שאליה הגיע בית המשפט המחוזי.
פסק הדין אמנם קובע, כי בנסיבות בהן אחד מבני הזוג גר ועובד בחו"ל והשני בישראל, ניתן לפצל את התא המשפחתי לצרכי מס, אך ייתכנו מקרים בהם רשות המסים תטען כי הפיצול אינו אפשרי. ככלל, אם מירב הזיקות מצביעות כי מרכז החיים של אחד מבני הזוג בחו"ל, הרי שסביר להניח שהוא לא יהיה כפוף למיסוי ישראלי. מומלץ בכל מקרה לקבל ייעוץ משפטי כדי לבחון את סוגיית התושבות לענייני מס, ולהסתמך על חוות דעת משפטית במידה שמחליטים שלא לדווח בישראל על הכנסות המופקות בחו"ל.
(ע"א 4862/13, פקיד שומה כפר סבא נגד מיכאל ספיר)
נכתב על ידי ד"ר אבי נוב, עו"ד, מומחה לדיני מיסים ומיסוי בינלאומי
