מה זו הגנה עצמית עם אקדח?
אז מתי ירי באקדח כלפי חשוד יהווה הגנה עצמית מותרת?
העקרונות כלליים: א. השימוש בנשק לעבר אדם מותר, כאשר הוא דרוש באופן מיידי לשם הגנה על היורה או זולתו מפני תקיפה שלא כדין, שצפויה ממנה סכנה מוחשית לחיים. ב. השימוש בכלי ירייה לצורך הגנה עצמית ייעשה כמוצא אחרון, לאחר שנשקלו ומוצו דרכי פעולה אחרות להפסקת התקיפה, לרבות אזהרה מוקדמת, ובלבד שלא יהיה בכך די לסכן חייו של היורה או של זולתו, כאשר אין דרך אחרת בנסיבות העניין להתגבר על התוקף המסכן חיים ג. נחיצות השימוש בכלי ירייה תיבחן בכל שלב משלבי האירוע. יש להפסיק את הירי מיד כשפסקה התקיפה ואין יותר סכנה לחיים הגנה עצמית: הטענה בדבר "הגנה עצמית" מעוגנת בסעיף 34י לחוק העונשין: "לא ישא אדם באחריות פלילית למעשה שהיה דרוש באופן מיידי כדי להדוף תקיפה שלא כדין שנשקפה ממנה סכנה מוחשית של פגיעה בחייו, בחירותו, בגופו או ברכושו, שלו או של זולתו; ואולם, אין אדם פועל תוך הגנה עצמית מקום שהביא בהתנהגותו הפסולה לתקיפה תוך שהוא צופה מראש את אפשרות התפתחות הדברים" . סעיף זה מסויג בסעיף 34טז לחוק העונשין, לפיו טענת ההגנה העצמית לא תחול "כאשר המעשה לא היה סביר בנסיבות העניין לשם מניעת הפגיעה". על ההצדקה לקיומה של טענת ההגנה העצמית עמד השופט לנדוי בע"פ 410/71 הורוביץ נ' מדינת ישראל, פ"ד כו (1) 624, בעמ' 629: "...אדם הנקלע על לא עוול בכפו אל תוך מצב של צורך לעמוד על נפשו או למנוע נזק חמור מעצמו או מאלה שלשלומם הוא אחראי, מותר לו לנקוט אמצעים ראויים לשם הדיפת סכנה כזאת, גם בדרך עשיית מעשים שבדרך כלל אסורים באיסורי החוק הפלילי". במסגרת טענת "הגנה עצמית" יש ליתן את הדעת על השאלה אם היו בידי הנפגע חלופות אחרות, פוגעניות פחות, לצורך הדיפת תוקפיו. כן יש לשקול את חומרת הסכנה שיצרו התוקפים אל מול מידת הכוח שהפעיל המותקף. הכרעה בדבר קיומה של הגנה עצמית הכרעה קשה היא. בבואו להחליט אם עומדת לנאשם הגנה זו, נדרש בית-המשפט לאזן בין הרצון להגן על קורבנה של תקיפה, מחד, לבין אינטרס הציבור להשליט חוק וסדר ולמנוע "חיסול חשבונות" בדרך אלימה (ע"פ 61/83 שוקרון נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(2) 617, בעמ' 621). באשר לאופן ורמת ההוכחה ביחס לקיומו של הסייג, קובע סעיף 34כב(ב) לחוק העונשין כי אם התעורר ספק סביר שמא קיים סייג לאחריות פלילית והספק לא הוסר, יחול הסייג. מכאן מוטל על הנאשם, הטוען לקיומו של הסייג, הנטל הראייתי לעורר ספק סביר, שמא מדובר בהגנה עצמית, ובמקרה כזה מוטל על המאשימה הנטל להסיר ספק זה. את גרסת הנאשם כי הירי היה על מנת להתגונן, יש לבחון ראשית במבחן השכל הישר, הסבירות וההיתכנות. בע"פ 4191/05 אלטגאוז נ' מדינת ישראל (25.10.06), נקבע כי שישה הם התנאים שבהתקיימם עומדת ל"אדם המתגונן" ההגנה העצמית, כפי שהוגדרו בחוק, ופורשו בפסיקה ובספרות: ראה המשך ...
המשך מתשובה קודמת: בע"פ 4191/05 אלטגאוז נ' מדינת ישראל (25.10.06), נקבע כי שישה הם התנאים שבהתקיימם עומדת ל"אדם המתגונן" ההגנה העצמית, כפי שהוגדרו בחוק, ופורשו בפסיקה ובספרות: (1) האדם המתגונן הותקף שלא כדין. (2) קיומה של סכנה לפגיעה בחייו, חירותו, גופו או רכושו של המתגונן, או של זולתו. על הסכנה להיות מוחשית (שקיימת הסתברות גבוהה שתתממש) ולא סכנה שהסתברות התממשותה ערטילאית גרידא (ע"פ 20/04 קליינר נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(6) 80, 90 (2004)). (3) מעשה ההתגוננות היה "דרוש באופן מיידי" על מנת להדוף את התקיפה. לפי תנאי זה, על פעולת ההגנה להתבצע רק מרגע שהיא דרושה באופן מיידי על מנת להדוף את התקיפה, ועליה להיפסק מרגע שהיא איננה נדרשת עוד על מנת להדוף את התקיפה (וראו: ש"ז פלר יסודות בדיני עונשין כרך ב 426-427 (1987); בועז סנג'רו הגנה עצמית במשפט הפלילי 18 (2000); ע"פ 6157/03 הוך נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 28.9.05); ע"פ 8687/04 חילף נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.12.05)). (4) האדם המתגונן לא נכנס למצב בהתנהגות פסולה. עניין נוסף אשר מסייג את היקף תחולת ההגנה העצמית, הינו כי לא תשמע טענת הגנה עצמית, מקום בו הנאשם נכנס למצב בהתנהגות פסולה, תוך שהוא צופה מראש את האפשרות שיאלץ להגן על עצמו. תנאי זה קובע כי "אין אדם פועל תוך הגנה עצמית מקום שהביא בהתנהגותו הפסולה לתקיפה תוך שהוא צופה מראש את אפשרות התפתחות הדברים". (5) הפעולה בה נקט המתגונן היתה נחוצה לו לשם הדיפת התוקף. דהיינו, נדרש שלא עמדו למתגונן אלטרנטיבות אחרות להדיפת התוקף מלבד שימוש בכוח כלפיו. (ראו למשל: ע"פ 1713/95 פרידמן נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(1) 265, 274 (1996); עניין קליינר, עמ' 90; סנג'רו, עמ' 178). (6) פרופורציה – יחס ראוי – בין הנזק הצפוי מפעולת ההדיפה לנזק הצפוי מן התקיפה (סנג'רו, עמ' 206; אהרן אנקר הכרח וצורך בדיני עונשין 112-114 (1977)). תנאי זה כלול בסעיף 34טז לחוק העונשין. הירי חייב לעמוד בדרישת הסבירות ולהיות פרופורציונאלי לסכנה בה עומד היורה. השופט יבחן האם עמדו בפני היורה אמצעים פחותים הרבה יותר למנוע את אותה סכנה, כמו השתלטות בידיים, מניעה מהמנוח לצאת מהרכב בהפעלת כוח על הדלת, ירי אזהרה, וירי לרגליים. המעשים חייבים, כאמור לעמוד בסבירות ובפרופורציה לסיטואציה ולסכנה הנובעת מהמנוח בנסיבות המקרה הספציפי. בענין אלטגאוז נקבע גם כי יש להבחין בין חמשת התנאים הראשונים, אשר הינם יסודות עובדתיים מובהקים, לבין התנאי השישי, שהינו תנאי נורמטיבי, הנקבע על-ידי בית המשפט". וראו גם: בע"פ 20/04 קליינר נ. מדינת ישראל, פד"י נח (6) 80, 90 (2004) (להלן: "פסק דין קליינר"). יצוין, כי בין יסודות ההגנה העצמית יבדק הקשר והמתאם בין עוצמת הסכנה למיידיות, ובין מידת הנחיצות לבצע מעשה מסוים על מנת להתגונן, לבין הסבירות והפרופורציה של התגובה.
שלום, מה השאלה המשפטית שלך?
שאלות נפוצות:
קובי יצחקי
אדיר סינוואני
