אירוע אלימות בעקבות התגרות חריפה וקשה

שלומי היקר, לגבי האירוע שתיארת יש לברר את מלוא הנסיבות ואת הסמכות של הנהג להוריד נוסע בכח אשר מפריע לנהיגה ומסכן את הנוסעים. לכן אתייחס באופן כללי רק לשאלה לגבי הקינטור. כעקרון, על מנת שאשמת העושה תפחת באופן משמעותי, צריך להתקיים יחס הולם בין טיב ומידת ההתגרות לבין הפגיעה הניכרת בשליטה העצמית, שנגרמה על ידה, להבדיל מהתגובה האלימה. לא כל מעשה אלימות במצב של איבוד ניכר של שליטה עצמית, בעקבות עלבון או אפילו הרמת יד, משקפת רמת אשמה שהיא פחותה משמעותית מרמת האשמה המאפיינת את עבירות התקיפה למיניהן. הפסיקה פירשה את היסוד של התגרות ככולל מבחן סובייקטיבי ומבחן נורמטיבי, הבוחן האם התוקף קונטר באופן סובייקטיבי, והאם אדם סביר היה מקונטר באותה סיטואציה. מה שמכונה מבחן "האדם הסביר". השופט בוחן את כלל נסיבות האירוע על מנת לקבוע האם ניתן להקל באחריות, בנסיבות בהן ההתגרות הובילה את התוקף למצב בו הוא התקשה קושי רב לשלוט בעצמו, קושי שיש בו, בנסיבות המקרה, כדי למתן את אשמתו. הקינטור הנבחן הוא מבחן סובייקטיבי – הדרישה היא לתגובה אמוציונאלית עזה ומיידית להתגרות, אשר פגעה בצורה קשה ביכולת השליטה העצמית של התוקף; ומבחן נורמטיבי – על בית המשפט להכריע, האם אכן הרגש העז שהתעורר לנוכח ההתגרות והקושי הרב בשליטה העצמית גורעים מאשמתו של המקונטר (התוקף). בסופו של דבר, החלטת השופט צריכה לבטא תחושת צדק אנושית, מבלי לפגוע במסר לציבור בדבר האיסור המוחלט להשתמש באלימות. בכל הנוגע לפרשנות המונח "התגרות" יודגש, כי לא כל מעשה שהתוקף ראה בו פרובוקציה, ייחשב ל"התגרות". רק מעשים בלתי לגיטימיים במהותם – מנקודת מבט חברתית-מוסרית חיצונית לתוקף, שיש להם פוטנציאל משמעותי של הקנטה והרגזה, מהווים "התגרות".