סיכומי תשובה וההגבלות לגביהם
1) בפסק דין נקבע כי אין להמשיך את הדיון לעניינים שמעבר לעניינים שכבר הוסדרו בין הצדדים ואושרו עי בית הדין. מהטעם שאין עניינים אלה נמצאים תחת הסמכות של בית הדין ואין זה מתפקידו של בית הדין לתת הסעד המבוקש. האם נכון הוא שבנתונים הללו, הערעור שהוגש על פסק זה- לא צריך להוכיח את הטענות שבית הדין לא רוצה לדון בהן לגופן, אלא רק שטענות מסוג זה כן נמצאות תחת הסמכות העניינית וכן צריכות לידון? 2) בהליך הערעור המגיש הגיש סיכום אלא שבגין תכני סיכום התשובה של המשיב נוצר צורך להפנות את בית הדין למסמכים שהוגשו בבית דין קמא אשר לא נכללים בתיק המוצגים. האם זה קביל ונהוג? 3)האם ניתן לטעון לגבי תכני סיכום התשובה של המשיב כי הם מהווים הרחבת חזית? או איזה טענה ניתן לטעון באותו הקשר? 4) מה הכלל או איך ניתן לדעת מראש איך לבנות את תיק המוצגים קרי לדעת מראש איזה צרכים עלולים לצוץ בגין סיכום התשובה של המשיב? תודות
האם 2 הנתונים הבאים משנים מתשובתך לגבי שאלה 1 לעיל: האם העובדה שבכתב הסיכום מטעם המערער נטען בנוסף על שפורט בסעיף 1 לעיל כי : 1) הנתבע פעל בחוסר תום לב בניגוד לכללי צדק הטבעי וכולי....וכי העילות שנגזרו ממעשיו ושנטענו מטעם המערער הם עילות הקבועות בדין ככאלה המצדיקות התערבות בית הדין , הם כן מצריכות להוכיח כי אכן הנתבע פעל בחוסר תום לב ובניגוד לכללי הצדק? 2) לפי ההלכה יש לפעול לפי מבחן ה-"עניין הממשי" של המערער בסעדים שביקש מבית הדין , וככל שקיים כזה קרי עניין ממשי (לדוג' קושי ומכשול למערער מהווים עניין ממשי עבורו )יש לדון בסעדים המבוקשים על ידו . מצריך להוכיח את פעולות חוסר תום הלב והזדון של הנתבע למול המערער, אשר בגינם טוען המערער כי ישנו קושי ממשי היום לסמוך על הנתבע ולהאמין לו ולהמשיך את ההתקשרות עימו? רוב תודות על העזרה
1. נכון. 2. לא נהוג. באשר לקבילות, כל מקרה לגופו ולנסיבותיו. 3. אין זכות תשובה לסיכומי תשובה. ניתן להגיש בקשה אבל סיכוייה להתקבל לא גבוהים. אם יש השלמת טיעון בע"פ ניתן כמובן לטעון זאת בדיון. 4. תיק המוצגים נבנה בהסתמך על כלל האסמכתאות שברצונך להציג לבית הדין.
