יחסי עובד-מעביד

שיח שלום, בפסיקה נקבע כי כאשר עסקינן בקיבוץ יש לנהוג זהירות מיוחדת בבואנו להחיל עליו הלכות מהדין הכללי ונקודת המוצא היא כי מערכת היחסים בין הקיבוץ לבין חבריו נשענת על תקנון מחייב, של צורת חיים יחידה במינה - חברה שיתופית, אשר ניתן לראותה כמשפחה אחת גדולה. בהתאם להלכה הקיימת מזה שנים, אין ה"חבר" בגדר "עובד" של הקיבוץ עת מועסק הוא ע"י הקיבוץ במסגרת סידור העבודה הפנימי של הקיבוץ. כך, המבחן העיקרי במקרים של עבודת חבר קיבוץ במפעל הקיבוץ הוא, האם העבודה בוצעה במסגרת שיבוץ בעבודתו הרגילה של העובד כחבר קיבוץ או האם עבודתו במפעל נעשתה על פי חוזה עבודה בינו לבין הגורם החיצוני. עוד נפסק, כי במקרה של חבר קיבוץ, החבר באגודה השיתופית שהיא הקיבוץ עצמו, העובד בחברה, שהיא בבעלות מלאה של הקיבוץ - ולא קיבל שכר או תמורה ישירה מהחברה - לא נוצרה כוונה ליצור קשר של יחסי עובד-מעביד. כמו כן נפסק, כי לא מתקיימים יחסי עובד-מעביד בין הקיבוץ לבין חבריו, אלא אם כן עבודתו של החבר בקיבוץ אינה נובעת מעצם חברותו, כי אם מהסכם עבודה נפרד. נראה, כי כשם שככלל אין יחסי עבודה בין חבר לקיבוץ כך לא שוררים יחסי עבודה גם בין בנו של החבר לקיבוץ. עוד יצוין, כי בפסיקה נקבע כי אין לשנות מהלכה זו גם לאחר שהקיבוץ עבר תהליך לכוון ההפרטה שכן כל שהשתנה הוא מתן תקציב דיפרנציאלי לחבריו. עם זאת יובהר כי על בסיס עקרון השוויון והמוסכמה כי יש לשלם תקציב בגין העבודה קמה לקיבוץ החובה לשלם במועד. בברכה, איילת רייך, עו"ד