בסוף החודש עתידה הנשיאה דורית בייניש לפרוש לאחר 16 שנים בבית המשפט העליון, מתוכן שש שנים בכס השיפוטי בתפקיד הנשיאה. את מקומה יחליף כב' השופט גרוניס.
הנשיאה דורית בייניש הייתה האישה הראשונה שמונתה לתפקיד פרקליטת המדינה, והאישה הראשונה שמונתה לתפקיד נשיאת בית המשפט העליון. מעמד מכובד זה לווה באתגרים לא פשוטים. ואכן, הגב' בייניש צוטטה לא אחת כמתארת את תקופת הנשיאות שלה כתקופה לא קלה המלווה באתגרים רבים.
בייניש: אין לפגוע בעצמאות הרשות השופטת
כבר בנאום שנשאה עת הושבעה כנשיאת בית המשפט העליון, ביום 14.6.06, כמו חזתה את האתגרים העומדים בפניה, וכך בלשונה: "נוכח התפקיד החיוני שיש לבית המשפט העליון בדמוקרטיה הישראלית, יש להוציאו מהמחלוקת המתחוללת בזירת החיים הפוליטיים, ויש להגן עליו מפני השאיפות להפכו למוסד המבוסס על ייצוג פוליטי, או למוסד המשקף בהרכבו ובדרכי עבודתו את המחלוקות המפלגות את החברה בישראל. מערך כוחות פוליטי זה או אחר אינו חלק מההוויה השיפוטית".
ואכן, המתח בין המערכת הפוליטית לבין מערכת בתי המשפט שיקף את מרבית תקופת כהונתה. במהלך השנה הראשונה לנשיאותה, נקלעה לעימות חריף ומתוקשר עם שר המשפטים דאז, דניאל פרידמן, שהחל בשורה של רפורמות במערכת המשפט, רפורמות אשר נתפסו בעיני הנשיאה כפוגעות בעצמאות הרשות השופטת ומחלישות את מעמד בית המשפט העליון. הנשיאה בייניש יצאה באופן נחרץ ותקיף כנגד רפורמות אלו, תוך שהיא מגנה על עצמאות בית המשפט העליון.
שמירה על העקרונות המנחים אותה ועמידה אמיצה כנגד ניסיונות השפעה מבחוץ, אפיינו אף את ימיה בפרקליטות המדינה. הגב' ביניש הייתה התובעת במשפט המחתרת היהודית ומילאה תפקיד מרכזי בהעמדה לדין, חרף איומים על חייה. כך גם עמדה הנשיאה בייניש על חקירה ומיצוי הדין עם אנשי השב"כ בפרשת קו 300. כמו-כן, בשנת 1992, התנגדה נחרצות לגירוש פעילי החמאס והגי'האד ללבנון, בניגוד לעמדת ראש הממשלה דאז, יצחק רבין.
ממשיכת דרכו של הנשיא אהרון ברק
במהלך השנים תויגה הנשיאה בייניש, כממשיכת דרכו של הנשיא אהרון ברק - כמגינת האקטיביזם השיפוטי והמהפכה החוקתית. הגם כי בתיאור זה יש ממש, נראה כי הוא מתעלם מפועלה העצמאי והמכונן למערכת המשפט בישראל ומשורה של פסקי דין חשובים שנתנה.
פסק הדין המשמעותי והחשוב ביותר של הנשיאה בייניש, הינו ללא ספק בעניין הפרטת בתי הסוהר (בג"ץ 2605/05). הגב' בייניש ביססה עמדה הגורסת, כי הפקדת חירותו האישית של האסיר, בידי גוף פרטי המונע משיקולים כספיים של רווח והפסד איננה חוקתית, וכי: "כליאתם של אסירים בבית סוהר בניהול פרטי מביאה למצב שבו התכליות הציבוריות המובהקות של המאסר מתערבבות ונמהלות בשיקולים שאינם ממין העניין, הנובעים ממטרה כלכלית פרטית - קרי, רצונו של התאגיד הפרטי שמפעיל את בית הסוהר להשיא את רווחיו הכספיים".
פסק דין משמעותי נוסף פרי עטה של הנשיאה הינו בעניין אדואדרו נגד שר הביטחון, בו נדונה שאלת מיגון בתי ספר בשדרות וביישובי עוטף עזה. השופטת בייניש, בפסק דין אמיץ, חייבה את הממשלה למגן בתי ספר, חרף ההתערבות שיש בכך בשיקולים תקציביים ובסדרי עדיפויות של הממשלה.
הנשיאה בייניש ביססה והרחיבה את תחום ההגנה על זכויות נאשמים וחשודים, עת קבעה ב"הלכת יששכרוב", כי ראיה שהושגה שלא כדין תיפסל, היה וקבלתה תפגע בהגינות ההליכים כלפי הנאשם.
יש להזכיר אף את דעת המיעוט של השופטת בייניש, שגרסה כי יש לבטל את עסקת הטיעון עם הנשיא משה קצב בהיותה: "עומדת בניגוד בולט לאינטרס הציבורי במובנו הצר והרחב, ובכלל זה לאינטרס הציבורי שבהעברת מסר אפקטיבי ומרתיע מפני עבריינות מין ושמירה על עקרון השוויון בפני החוק".
* הכותבת, ממשרד עורכי דין גל-און קפל שמואלי, עוסקת ומתמחה במשפט מנהלי.
