רונן צור. צילום: רמי זרנגר
חג הפסח מסמל את שחרור העם היהודי מעבדות לחירות, אך לצערנו, יש מאות משפחות בישראל שלכודות בתחושת שבי כבר כמעט 200 ימים. אנחנו מדברים כמובן על בני משפחות החטופים שחיים בין ידיעה לשמועה, בחיפוש משווע לכל בדל מידע, בין ייאוש מתמשך לרגעי תקווה ותפילות שהסיוט יסתיים ומהר.
נכון לעכשיו, למעלה מחצי שנה לאחר השבעה באוקטובר, אף אחד מבני משפחות החטופים לא חופשי לחיות את חייו כרצונו, לשמוח, לטייל, או אפילו לנשום עמוקות ולהירגע, שכן על אף המאמצים הרבים, עדיין אין פתרון להשבתם מהשבי והם ממשיכים להיות כלואים באי ודאות מייאשת.
במרכז המאבק המתמשך עמד עד לא מזמן ראש מטה משפחות החטופים רונן צור, שפרישתו מהמטה לוותה ברעשים על התנכלות פוליטית ורצון להיטיב עם המשפחות ולהרחיקן מהחשד של דה לגיטימציה וניצול המאבק לפעילות פוליטית. חג הפסח, על משמעויותיו העמוקות בנושא כה רלוונטי - חירות, הוא הזדמנות לשיחה עם האדם שהיה קרוב ביותר למשפחות החטופים, שמסביר מה המדינה והחוק עשו כדי לעזור להשבת החטופים ומה עוד ניתן לעשות.
רונן צור, איך אפשר לחגוג את חירות העם בפסח הזה?
"אתמול קראתי קצת על פסח, ובעצם נזכרתי בסיבה שקוראים לפסח בשם הזה - אלוהים פסח על בתיהם של העברים, היהודים, בזמן שהיכה את המצרים במכת בכורות. ולא יכולתי להימלט מהאנלוגיה - על איזה בית החירות בפסח הזה תפסח. יש כרגע 133 בתים המסומנים ככאלה שאין להם חירות בפסח הזה, שיש להם בני משפחה בשבי ובעצם כולנו נמצאים יחד איתם. אז אם עד פסח לא יהיה איזשהו מהלך משמעותי מאוד לשחרור שלהם, נראה לי שלא רק את החירות אי אפשר לחגוג, אפילו את פסח אי אפשר לחגוג".
האם יש זכויות ספציפיות בחוק הישראלי למשפחות של שבויים וחטופים? מה ניסיתם לקדם והאם החקיקה הישראלית בכלל ערוכה לסיטואציה קשה כזאת?
"שאלה מצוינת כי בתחילת האירוע גילינו שבעצם אין תקדים למהלך חקיקתי כזה - המחוקק בתקופות יותר נורמליות של מדינת ישראל לא צפה אירוע כל כך מטורף. המטה, בזמן שעמדתי בראשו, הוביל יחד עם רז נזרי, שהיה משנה ליועץ המשפטי לממשלה, ועורך דין דן אלדד, חקיקה תקדימית חדשה, שבהוראת שעה מגדירה את ההטבות שיזדקקו להן גם החטופים בשובם.
"כל אחד מהם אגב, יש לו בתקופה הזאת זכאות לסוג של שכר, בזמן שהוא נמצא בשבי. החטופים לא יודעים כמובן, ואני מניח שהם גם היו מוותרים על זה, אבל זה המעט שיכולנו לעשות. זה, והטבות למשפחות כמו דמי קיום, כיוון שמשפחות רבות מצאו את עצמן לא עובדות ומשתעבדות לגמרי למסע.
"כל המשפחות זכאיות לתגמול מהמדינה, אבל שלא תחשבי שזה הולך קל. זה קשה בעיקר כי משפחות החטופים לא מוגדרות במדינת ישראל כקבוצת לחץ אלקטורלית, אז יותר קשה לתגמל אותן, כמו את משפחות העקורים. ראיתי היום דיון בכנסת עם ראשי הערים שקובלים על זה שאף אחד לא מתייחס אליהם, פשוט כי הם לא קבוצת לחץ פוליטית".
האם החוק הבינלאומי נותן מענה בנושא, תמיכה או זכויות למשפחות?
"למיטב ידיעתי, אין לחוק הבינלאומי מענה בנושא. יחד עם זאת, למשפחות החטופים יש זכות לתבוע לאחר מכן את המעורבים בפשעי מלחמה ובפשעים נגד האנושות, ואני מניח שזה יקרה כי גם את המהלך הזה החלנו בהאג. אני מניח שמיד עם השחרור גם תבוא תביעת נזיקין גדולה מאוד כנגד המעורבים ונגד המדינות שהיו מעורבות".
כיצד מתמודדים בני המשפחות ביומיום? האם יש להם למשל מענה להיעדרות מהעבודה למשל?
"זה מאוד אינדיבידואלי. יש משפחות שהמעסיקים שלהם לא רק שנרתמים, אלא גם רותמים אחרים לעזרה, אבל הבסיס הוא וולונטרי ואינדיבידואלי. זה לא שבחוק מוגדר שמשפחה של חטוף מוגנת מפני פיטורים, למשל. אני לא מעלה בדעתי שמישהו יפטר בן משפחת חטוף, אבל זה לא בגלל הגנה בחוק".
איזו התייחסות קיבלה סוגיית זכויות האדם של החטופים עצמם במאבק שלכם בישראל ובעולם?
"המאבק בישראל הוא מאבק יחסית קל בהיבט הזה של זכויות אדם, כי אין חולק על כך שהיו פה פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות. הזירה היא בעיקר בצד הבינלאומי. אם בתחילת הדרך היה קונצנזוס מלא סביב עמדת ישראל והגנה על המדינה ועל האזרחים הישראלים שנחטפו מבתיהם, עם הזמן האצבע המאשימה עוברת באופן מאוד צפוי כלפי מדינת ישראל ופעולותיה בעזה. מהבחינה הזו, זה לא מחליש את עוצמת הטענה, אבל זה מחליש את עוצמת הטוען. הטוען במקרה הזה הוא מדינת ישראל, אז הטענה נשארת בעינה אבל כוחו של הטוען נחלש".
האם יש זכויות ספציפיות של משפחות שכולות שניסיתם למנף לטובת משפחות החטופים?
"לא לקחנו את העניין של משפחות שכולות כדוגמה. אף משפחה שבן משפחתה חטוף לא רוצה לאמץ את המושג 'משפחה שכולה' אלא אם כן מדובר במשפחה שקיבלה הודעה קשה על כך שיקירה נרצח וגופתו נמצאת בעזה, שזה אגב גם כן בעצם חטוף - זו גופה חטופה. ההישענות היא בעיקר על הסיוע לבני משפחה ולאו דווקא מדרגה ראשונה - זה יכול להיות בן או בת זוג, ידוע בציבור וכדומה.
"בסוגיית המשפחות השכולות, אגב, יש ויכוח מאוד גדול לגבי זכויות האחים והאחיות, שעכשיו נמצא בשלבי ניסיון למציאת פתרון. אני ראיתי את זה כשליוויתי תקופה קצרה את משפחות נרצחי נובה שביקשו סיוע אל מול מקבלי ההחלטות, ושם ראיתי את ההתאגדות של האחיות והאחים של משפחות נרצחי נובע שבאים ואומרים, מה שנותנים לנו היום בחוק הוא לעג לרעש - כמה טיפולים פסיכולוגיים ואיזה ליטוף. בעניין הזה, אין ספק שאחים ואחיות הם דרגה ראשונה. אח או אחות שנרצח להם מישהו מבני המשפחה, הם לא עוברים את זה קל יותר מההורים. זו טראומה איומה.
"שמים איזשהו קו גבול של בני משפחה מדרגה ראשונה שזכאים לקבל את היקף הסיוע המלא, אבל אז מתברר שהאחים והאחיות לא מקבלים את היקף הסיוע שמגיע להם. צריך לסדר את כל העניין הזה מחדש באופן הגיוני ובעיקר עם הרבה מאוד חמלה".
דרך אגב איך מחליטים כמה לשלם, האם על פי הכנסות קודמות?
"אם אני זוכר נכון, זה השכר הממוצע במשק".
איך היית מעריך את רמת המודעות של הציבור לזכויות משפחות החטופים?
"לפני שחל השינוי ונקבעו מדדי התגמול, כאשר הרמנו את רף הדרישות, מיד קיבלנו תמיכה, גם תקשורתית וגם ציבורית, רחבה מאוד. מרגע שהכנסת התחילה לדון בזה והתחילו להתקבל החלטות ותקדימים ועברו חקיקות, אז לא היה צורך בעצם, אבל הציבור נרתם מיד והתגייס לטובת לחץ על מקבלי ההחלטות לפתור את הבעיה הזו".
האם יש שינוי חקיקה מסוים שהיית ממליץ לבצע כדי להבטיח את זכויות המשפחות הללו?
"אני חושב שצריך לעגן את הסוגיה של נפגעי פעולות איבה באופן שמותאם למציאות החדשה של מדינת ישראל. המציאות החדשה לא מדברת על פליטים, על עקורים. אנחנו מדברים פה על אנשים שנמצאים חצי שנה מחוץ לבית. החקיקה לא מדברת על חטופים. היא מסתכלת על מה שהיה המרכיב המרכזי בפעולות האיבה ונפגעי פעולות טרור ומשפחות שכולות והנה, קיבלנו הרחבה כפויה של הקטגוריות. אז צריך להסדיר את הכל, כי בסוף המשאבים הם לא אינסופיים ומשפחות לא צריכות למצוא את עצמן רודפות אחרי בקשיש או טובה אישית. אני מקווה שמישהו יקום ויסדיר את הדבר הזה".
אתה חושב שזה יקרה?
"לא".
יש גורמים שמנסים להציג את מאבק משפחות החטופים כלא לגיטימי ואפילו כעבירה על החוק. המשטרה נוהגת באלימות לעתים בעת הפגנות, ו"הגדיל לעשות" יאיר נתניהו שהשווה את צעדות משפחות החטופים לצעדות הנאצים בשל הלפידים הבוערים. מה דעתך, אם יש הפרה של החוק בהפגנות של משפחות החטופים?
"לא רק שאין הפרה של החוק, המשפחות מתנהגות בממלכתיות ובאחריות רבה. הזעם שהן מוציאות הוא זעם אנושי, מוצדק. יש גורמים ישראלים שפועלים במידה רבה כנגד האינטרסים של מדינת ישראל, חלקם עושים את זה מעבר לים, ואני מניח שבבוא העת גם תידרש חקירה לגבי המניעים והמממנים שלהם".
אתה מתכוון ליאיר נתניהו?
"לגבי הזוג נתניהו, המזל שלנו כישראלים זה שמשפחות רבות מאוד במדינת ישראל לא לוקחות את הדוגמה האישית של משפחת נתניהו בכל מה שקשור להקרבה ולמסירות ולציונות, ובזכותם אנחנו חיים כאן. אם כולם היו לוקחים דוגמה אישית מהבנים של משפחת נתניהו, קרוב לוודאי שכולנו לא היינו כאן.
"חובתה של האופוזיציה, ואני אומר את זה לא בנימה אישית אלא בנימה זועמת, היה להציף את זה יום ולילה ולעמוד על כך שהציבור יידע שמי ששולח את בנותינו ובנינו אולי למות, אולי לחזור קטועי רגל או יד, אולי להיפצע, באותו זמן בדיוק שולח את ילדיו להיות בטוחים בקאנטרי קלאב במיאמי. זו משפחה לא ציונית, בהיבט שלפחות אחד מהם ברח ומשפחתו מגבה אותו".
כיצד אתה רואה את המשך המאבק? מה ניתן לעשות?
"המשפחות יצטרכו לקבל החלטה קשה מאוד, האם הן מתעלמות מכל הרעשים של כמה חברי כנסת רפי שכל שגויסו כדי להיות סוג של עבדים לשליט ולומר כל מה שהוא רוצה ולהרעיש עולמות. כיוון שהשקר הזה שמכרו להם שהלחץ הצבאי יעזור, שהקמפיין הוא פוליטי ולכן הם לא מצליחים להתקדם בעיסקה ושהם עצמם מעלים את המחיר - הנה אנחנו רואים את כל השקרים האלה מתנפצים על הסלעים של הפוליטיקאים ששיקרו למשפחות כל הזמן. למשפחות החטופים עומדת האפשרות או להיאבק בכל הכלים החוקיים העומדים לרשותן, או להתפלל".
