שחרור לחלופת מעצר-שיקולי בית המשפט

אילן שלום, השופט אינו חייב לקבל את חלופת המעצר המוצעת לו. שיקוליו הם: 1. מסוכנות העצור. מסוכנות זו נמדדת מחומרת העבירה ונסיבותיה, עבר פלילי, הכחשה או הודייה בעבירה הנוכחית כאשר הכחשה מעצימה את המסוכנות-במיוחד בעבירות אלימות, התרשמות שירות המבחן ממסוכנות העצור בתסקיר המעצר, אם הוגש, ועוד. 2. טיב החלופה המוצעת: האם החלופה יכולה לאיין או להקטין במידה משמעותית את המסוכנות הנשקפת מהעצור. האם מדובר במעצר בית, היכן (עדיף במקום מרוחק מהמתלונן/ת. בעבירות אלימות במשפחה וסמים-יתבקש בד״כ מעצר בית בעיר מרוחקת) וטיב הערבים (בני משפחה או חברים קרובים ביותר, נעדרי עבר פלילי, אשר נמצאו בקשר קרוב עם העצור ואינם מגוננים עליו או על מעשיו). במידה שהשופט סבור שמסוכנות העצור גבוהה, גם אם החלופה המוצעת טובה, הוא לא יורה על שחרור אלא על מעצר עד לתום ההליכים. מובן כי על החלטת השופט ניתן להגיש ערר בפני שופט בערכאה גבוהה יותר.