בימים האחרונים כולם מדברים רק על דבר אחד: הסרטונים מחדר הכושר בעיר יבנה, לרוב עיר מנומנמת למדי. הסרטונים שתועדו במצלמות האבטחה של המכון הציגו, ככל הנראה, את אחד מאנשי המכון, מאמן כושר, מבצע אקטים מיניים עם מספר נשים שהתאמנו במקום. הסרטונים, שהיו אמורים להיות פרטיים, הודלפו לרשתות החברתיות וגרמו סערה רבה, במיוחד בקרב תושבי העיר.
הסרטונים עוררו כעס כלפי הנשים שהופיעו בהם, כאשר רבות מהתגובות ברשתות היו פוגעניות ובהן "איחולים" לנשים ולמפיץ הסרטונים. בחלק מהמקרים, המגיבים טענו שהנשים שזוהו בסרטונים היו נשואות, מה שהגביר את הזעם. בעל המכון פנה למשטרת יבנה ודיווח על פריצה למצלמות האבטחה במכון, שנעשתה, ככל הנראה, במטרה להוציא לאור את הסרטונים הרגישים.
המשטרה פתחה בחקירה לבדיקת נסיבות הפריצה וכדי לברר את היקף התיעודים והשלכותיהם. אחת הנשים שתועדו בסרטונים הגישה תלונה על הפצתם, תוך פגיעה חמורה בפרטיותה. במשטרה מבהירים כי הפצת תוכן בעל אופי מיני אסורה על פי חוק ודינה עונש מאסר.
המשטרה, שבודקת כעת את נסיבות ההדלפה, מתמקדת גם בשאלת האחריות של בעלי המכון, שמצידם הגישו תלונה על פריצת מצלמות האבטחה, כמו גם על הפצת התוכן. כיצד יגיבו הרשויות להתפשטות המידע הרגיש ומה הן האפשרויות המשפטיות עבור הנשים שנפגעו בפרשה?
באילו הליכים משפטיים ניתן לנקוט נגד מי שפרץ למצלמות האבטחה והפיץ את הסרטונים?
מי שמפיץ את הסרטונים הללו עובר על חוק הגנת הפרטיות, כיוון שהוא מפרסם תוכן אינטימי של אדם אחר ללא הסכמתו. הפרת פרטיות היא עבירה חמורה, ובמקרה של הפצת סרטונים אינטימיים ניתן לתבוע גם בהליך אזרחי, בנוסף על ההליך פלילי שתנהל המדינה.
החוק מאפשר פסיקת פיצויים גם ללא הוכחת נזק. כלומר, הקורבן אינו צריך להוכיח שנגרם לו נזק כספי או נפשי כדי לקבל פיצוי. יש שני סוגים של פיצויים שניתן לתבוע:
פיצוי ללא הוכחת נזק – החוק קובע תקרת פיצוי בסך של עד 100,000 שקל לכל מקרה, גם אם הקורבן לא מוכיח נזק ממשי.
פיצוי עם הוכחת נזק – במקרים שבהם ניתן להראות שהפרסום גרם לנזק כלכלי, חברתי או נפשי, ניתן לדרוש פיצויים גבוהים בהרבה, בהתאם למידת הפגיעה ובכפוף להוכחת הנזק.
בנוסף, גם ההליך הפלילי צפוי להוביל לענישה חמורה. ניתן להגיש תלונה למשטרה, וככל שיתברר שמדובר בעבירה רחבה של הפצת תכנים אינטימיים ללא הסכמה, הפרקליטות עשויה להגיש כתבי אישום פליליים נגד המעורבים, אשר ייתכן ויובילו אף לעונשי מאסר בפועל.
האם הנשים שתועדו יכולות להגיש תביעות אזרחיות לפיצוי בגין עוגמת נפש ופגיעה בפרטיות?
בהחלט. לנשים שנפגעו יש עילות תביעה חזקות - הן לפי חוק הגנת הפרטיות והן לפי חוק איסור לשון הרע. המקרה הזה חמור במיוחד משום שהוא לא רק פוגע בפרטיותן של הנשים, אלא גם עלול לגרום להן נזק בלתי הפיך – הן בזוגיות, במשפחה, במקום העבודה ובחיים האישיים שלהן.
חשוב להדגיש כי תביעה אזרחית אינה מחייבת הוכחת נזק כדי לקבל פיצויים. במקרה דומה שבו טיפלתי, בית המשפט פסק לתובעת 100,000 שקל פיצוי, וזאת מבלי שהיה צורך להוכיח שהפצת הסרטון גרמה לה נזק ישיר.
יחד עם זאת, כאשר ניתן להוכיח פגיעה כלכלית ממשית – למשל, אובדן עבודה, פירוק חיי משפחה, עלויות משפטיות בהליכי גירושין וכדומה – הפיצויים יכולים להיות גבוהים בהרבה. כלומר, מלבד 100,000 שקל ללא הוכחת נזק, ניתן להגיש תביעה גם על אובדן שכר, פגיעה בהכנסות עתידיות, הוצאות טיפול פסיכולוגי ועוד.
חשוב לדעת כי לא רק מי שפרסם את הסרטונים לראשונה נושא באחריות. גם מי ששיתף את הסרטונים הלאה חשוף לתביעות פליליות ואזרחיות. זה אומר שכל אדם שהפיץ, אפילו בקבוצת ווטסאפ פרטית, עלול להיתבע.
בנוגע לאכיפה, הרשות להגנת הפרטיות ומחלקת הסייבר של משטרת ישראל כבר מטפלות במקרים כאלה. גורמי האכיפה מסוגלים להתחקות אחרי המסלול שבו הופצו הסרטונים ולזהות את האחראים, מה שעשוי להוביל לפתיחת כתבי אישום פליליים.
ברגע שיוגשו כתבי אישום ויתקבלו הרשעות פליליות, הדבר יקל על הנשים הנפגעות להגיש תביעות אזרחיות. הן יוכלו לעשות זאת בהליך שנקרא "תביעה נגררת להרשעה פלילית".
מהי "תביעה נגררת להרשעה פלילית"?
כאשר מתנהל הליך פלילי, המדינה היא זו שאוספת את הראיות, מביאה עדים ומנהלת את המשפט. אם בית המשפט קובע שהנאשם אשם, הדבר משמש ראיה חותכת גם בהליך האזרחי. כלומר, הקורבנות לא יצטרכו להוכיח שוב את האחריות של הנאשם – הן רק יצטרכו להוכיח את גובה הנזק שנגרם להן, מה שמקל מאוד על התביעה.
מה זה אומר בפועל?
אם אישה שנפגעה תגיש תביעה אזרחית בתוך שלושה חודשים מגזר הדין הפלילי, היא תוכל להשתמש בכל הראיות שנאספו בהליך הפלילי כדי לתבוע פיצויים משמעותיים. בית המשפט האזרחי יפסוק לה, מעבר ל-100,000 שקל ללא הוכחת נזק, גם כל סכום נוסף שהיא תוכל להוכיח ויכול להגיע למאות אלפי שקלים.
חשוב להבין כי לנפגעות יש זכויות משפטיות משמעותיות ויש להן אפשרות לקבל צדק הן במסגרת ההליך הפלילי והן במסגרת ההליך האזרחי. למעשה, כל מי שנפגעת ממקרה כזה חייבת לפנות לייעוץ משפטי ולשקול את כל האפשרויות העומדות בפניה. אגב, לא רק הנשים שתועדו יכולות לתבוע. גם מאמן הכושר עצמו, שהופיע בסרטונים ללא הסכמתו, יכול להגיש תביעה בגין הפצת הסרטונים ללא רשותו והפגיעה בפרטיותו.
מהי האחריות המשפטית של בעל מכון הכושר במקרה כזה? האם ניתן לתבוע אותו בגין רשלנות?
למרות שבהחלט עולה השאלה מי הפיץ את הסרטונים? יכול להיות שתהיה פה אחריות גם של בעל המכון. סביר שתוגש גם תביעה נגד בעל מכון הכושר על רשלנות באבטחת המידע.
האחריות של בעל מכון הכושר במקרה של הפצת הסרטונים תלויה בשאלה מי בדיוק הפיץ אותם. ייתכן שתקום לו אחריות משפטית, אך יש לבחון זאת בכל מקרה לגופו. בכל תביעה אזרחית, סביר להניח שהוא יהיה צד להליך המשפטי, אך בתביעה נגררת (תביעה פלילית) הוא לא בהכרח יהיה חלק, אלא רק אם ננקט הליך פלילי נגדו.
אילו עונשים צפויים לאחראים להפצה לפי החוק למניעת הטרדה מינית וחוק הגנת הפרטיות?
פיצויים לפי חוק להגנת פרטיות ללא הוכחת נזק ב-100,000 שקל, פיצויים עם הוכחת נזק, וכמובן בהליך הפלילי עונשי מאסר, קנס ופיצוי פלילי בנוסף. לגבי הפיצויים בהליך הפלילי זה, אני צופה בין 5,000 ל-30,000 שקל לכל נפגעת.
בהליך האזרחי, ניתן להגיש תביעה לפיצויים ללא צורך בהוכחת נזק, וזאת בהתאם לחוק הגנת הפרטיות. סכום הפיצוי עשוי להגיע עד 100,000 שקל. במקרים שבהם ניתן להוכיח נזק ממשי שנגרם לנפגעת, ניתן לתבוע סכומים גבוהים הרבה יותר. בהליך הפלילי, העונשים האפשריים כוללים עונשי מאסר, קנסות כספיים וכן פיצוי פלילי לנפגעות.
מדוע גובה הפיצוי בהליך הפלילי נמוך יחסית?
הפיצויים בהליך הפלילי הם מינוריים כי בהליך הפלילי אנחנו צריכים לזכור שהנפגעת היא לא צד להליך הפלילי, אלא המדינה והנאשם. גובה הפיצויים הנפסקים בהליך הפלילי נמוך יחסית, משום שבהליך זה הנפגעת אינה צד ישיר לתביעה אלא משמשת כעדה בלבד. ההליך הפלילי מתנהל בין מדינת ישראל לבין המפיץ, ולכן הפיצוי הפלילי נחשב לפיצוי מתקן בלבד ואינו הפיצוי האזרחי שיכול להיפסק בתביעה נפרדת שמגישה הנפגעת עצמה.
כיצד ניתן לדאוג להסרת הסרטונים מהרשת?
לעניין הסרת הסרטונים מהרשת – קיימים מספר מנגנוני אכיפה:
פעולה באמצעות הרשויות – יש לפנות למחלקת הסייבר של המשטרה ולרשות להגנת הפרטיות, אשר מחזיקות בסמכויות ובכלים הנדרשים לצורך הסרה מיידית של התכנים הפוגעניים מהרשת.
הגשת תביעה אזרחית – בנוסף לפנייה לרשויות, ניתן לנקוט בהליך אזרחי כנגד הגורמים האחראים להפצת הסרטונים. התביעה יכולה להיות מוגשת לא רק נגד המפיצים עצמם, אלא גם נגד בעלי השרתים שעליהם הסרטונים מאוחסנים.
למרות האפשרות להליך אזרחי, הדרך המהירה והיעילה ביותר להסרת הסרטונים היא באמצעות הרשויות והגשת תלונה רשמית.
האם הנשים שתועדו יכולות לדרוש הסרה מיידית של הסרטונים מהרשת? כיצד ניתן לפעול משפטית במקרה של הפצה חוזרת?
ניתן לדרוש את הסרת הסרטונים באופן מיידי מהרשת. צו מניעה הוא אפשרות משפטית קיימת, והוא יכול לחייב את הפלטפורמות להסיר את הסרטונים באופן מיידי. בנוסף, במקרה של הפצה חוזרת, ניתן לפנות למשטרה ולהגיש תלונה, שכן מדובר בעבירה פלילית על פי חוק הגנת הפרטיות והחוק למניעת הטרדה מינית.
כדי לפעול להסרה יעילה של הסרטונים, ניתן להיעזר במחלקת הסייבר של המשטרה וברשות להגנת הפרטיות, שלהן יש את הסמכויות וכלי האכיפה הנדרשים לטיפול בהסרה מהירה. מי שמעוניין להעמיק את המאבק המשפטי יכול להגיש גם תביעה אזרחית לא רק נגד מי שהפיץ את הסרטונים, אלא גם נגד בעלי השרתים שמארחים את התוכן. עם זאת, הדרך היעילה ביותר לפעול היא באמצעות הגשת תלונה לרשויות המתאימות, אשר יכולות לפעול במהירות ובאופן אפקטיבי.
במידה שאחת הנשים המתועדות תפוטר ממקום עבודתה בעקבות הפרסום – האם יש לה עילה לתביעה נגד המעסיק?
תביעה נגד המעסיק בגין פיטורין שלא כדין יכולה לקום כנגד המעסיק, אך כדי להוכיח אותה תידרש הנפגעת להראות כי צורת פיטוריה היתה מנוגדת לחובות המעסיק הקבועות בדיני העבודה וביניהן החובה לקיים שימוע טרם הפיטורין בתום לב.
האם בעל העסק מחויב לנקוט באמצעים טכנולוגיים חזקים יותר כדי למנוע מקרים כאלה בעתיד?
בעל העסק עשוי לטעון כי אינו מחויב לנקוט באמצעים טכנולוגיים מתקדמים יותר, וכי עצם הצבת מצלמות האבטחה במכון הכושר היא אמצעי סביר להגנה ולפיקוח. ייתכן שהוא יטען שלא היה עליו לצפות מראש כי נעשה שימוש במצלמות אלו לצורך צילום תכנים פוגעניים, ולכן לא היתה מוטלת עליו חובה לחזק את אמצעי האבטחה מעבר לכך.
עם זאת, סוגיית האחריות המשפטית שלו קשורה לשאלת הרשלנות. במקרים מסוימים, ניתן לטעון כי עליו היה לנקוט אמצעי הגנה נוספים, כמו אבטחת המידע המוקלט, הגבלת הגישה לתכנים המצולמים או התקנת מערכות הגנה מפני חדירה למערכת האבטחה. אף שאין חובה חוקית מפורשת המחייבת אותו בכך, ראוי היה כי ידאג להודיע למנויים ולעובדים על נהלי האבטחה ולוודא שמידע רגיש לא ייחשף או ינוצל לרעה.
במקרה של רשלנות מצד מכון הכושר בשמירה על פרטיות הלקוחות – האם ניתן להגיש תביעה ייצוגית נגדו?
תביעה ייצוגית אינה ההליך המתאים במקרה של רשלנות מצד מכון הכושר בשמירה על פרטיות הלקוחות. תביעה ייצוגית מתאימה במקרים שבהם הנזק שנגרם לכל פרט בנפרד אינו מצדיק תביעה פרטנית, ולכן יש צורך לרכז מספר רב של תובעים במסגרת הליך משותף.
במקרה זה, הפיצויים שניתן לתבוע בגין פגיעה בפרטיות הם משמעותיים מאוד, ולכן כל נפגעת יכולה להגיש תביעה אזרחית אישית שתניב לה פיצויים גבוהים, ללא צורך במסגרת ייצוגית. בנוסף, קיימות תקנות המחייבות מכוני כושר וכל עסק אחר לשמור על נהלי אבטחת מידע מחמירים, ולכן ניתן לבחון האם היתה הפרה של חובות אלו במסגרת תביעה פרטנית.
מה הן ההשלכות המשפטיות על התא המשפחתי?
לאחר שדנו בהיבטים של הגנת הפרטיות ולשון הרע והנזקים הממוניים הנובעים מהם, חשוב להתייחס להשלכות המשפטיות על התא המשפחתי של הנשים שנפגעו. במקרים רבים מדובר בנשים נשואות שפניהן נחשפו, דבר העלול להוביל לתביעות גירושין מצד בעליהן.
על פי ההלכה היהודית, כאשר אישה נתפסת מקיימת יחסי אישות עם גבר שאינו בעלה, היא מוגדרת כנואפת. במצב זה, בעלה רשאי לדרוש את חיובה בגט ולהחיל עליה דין מורדת. המשמעות המעשית היא שהאישה מאבדת את זכאותה לכתובה במקרה של גירושין.
עם זאת, חשוב להדגיש כי בית המשפט העליון קבע לאחרונה, בניגוד לעמדת בית הדין הרבני הגדול, שחוסר נאמנות מינית אינו מהווה עילה לחלוקה בלתי שוויונית של הרכוש המשפחתי. משמעות הדבר היא שללא קשר לערכאה בה תתנהל התביעה - בית הדין הרבני או בית המשפט לענייני משפחה – צריכה להישמר חלוקה שוויונית של 50-50 ברכוש המשותף.
יתרה מזאת, הבעל אינו יכול להשתמש בעובדת הבגידה, גם אם תועדה והופצה, כדי לפגוע בקשר של האישה עם ילדיה, לדרוש שינוי בהסדרי הראייה או להימנע מתשלום מזונות.
המלצה חשובה לנשים במצב זה: במקרה שהבעל מגיש תביעת מזונות בבית הדין הרבני, ניתן ורצוי להעביר את הדיון לבית המשפט לענייני משפחה. זהו צעד מונע שעשוי להבטיח הגנה טובה יותר על זכויותיהן.
אף שבמישור ההלכתי צפוי חיוב בגט ואובדן הכתובה, החוק מגן על הזכויות המהותיות בנוגע לחלוקת הרכוש, הקשר עם הילדים והסדרי המזונות. חשוב להדגיש כי אסור שתהיה פגיעה בחלוקת זמני השהות בין האם לילדים, וכי ניתן להימנע מסיכונים מיותרים על ידי העברת סוגיית המזונות לבית המשפט לענייני משפחה.
מקרה לדוגמה
מקרה דומה לדוגמה מוצג בתביעה אזרחית (פסק דין תא 36019-10-21 פלונית נ' רונן שיך, 2019), שהוגשה על ידי התובעת שאותה ייצג עו"ד לביא נעים, נגד הנתבע רונן שיך, שפרסם תמונות אינטימיות שלה בטלגרם ללא רשותה, תוך חשיפת פרטיה האישיים. הנתבע ניהל קבוצת טלגרם בשם X ישראל, שבה הופצו אלפי תכנים מיניים של נשים, לרוב תוך ציון שמותיהן ופרטיהן האישיים.
בעוד שבמישור הפלילי הורשע הנתבע ונגזרו עליו 48 חודשי מאסר לצד פיצוי לכל אחת מהמתלוננות, במישור האזרחי פעל עו"ד נעים בנחישות כדי להשיג לתובעת פיצויים משמעותיים. בתביעה שהגיש בשמה דרש פיצוי בגין פגיעה בפרטיות, לשון הרע והטרדה מינית. הנתבע ניסה לטעון כי לא נגרם נזק ישיר וכי הוא כבר נענש במישור הפלילי, אך טענותיו נדחו.
בזכות עבודתו המשפטית של עו"ד נעים, קבע בית המשפט כי הנתבע פגע בזדון בפרטיותה של התובעת, השפיל אותה וגרם לה לנזק נפשי וכלכלי. כתוצאה מכך, חויב הנתבע לשלם לה פיצויים משמעותיים, בנוסף לענישה הפלילית שנגזרה עליו.
מדובר באחת ההרשעות המשמעותיות ביותר בישראל בגין עבירות על חוק הסרטונים. רונן שיך ניהל כ-20 קבוצות טלגרם עם יותר מ-100,000 משתמשים, תוך שימוש בשישה טלפונים ו-100 כרטיסי סים. השופט הדגיש את חומרת המעשים וציין כי הנשים שנפגעו אינן אשמות בפגיעה שנגרמה להן.
(צילום ראשי: שאטרסטוק)
