פתגם סיני עתיק גורס כי "עדיף להיות מסוגל לפתור בעיה אחת באמצעות שלוש דרכים - מאשר לפתור שלוש בעיות, באמצעות פתרון אחד". למרבה הצער, נראה כי דווקא הוגי החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (המכונה גם "חוק גישור חובה") - לא פעלו על פי המלצה זו.
החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה קובע, כי לפני שבני זוג יגיעו העומדים בפני גירושין, יגיעו לתביעה משפטית, שתידון בבית המשפט לענייני משפחה - עליהם לעבור הליך הידברות, כבסיס שיאפשר להם לחשוב יחד ולהסכים על פנייה להליך גישור, לצורך יישוב הסכסוך ביניהם
מה קובע החוק?
החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה קובע, כי לפני שיגיעו לתביעה משפטית, שתידון בבית המשפט לענייני משפחה - על בני זוג, העומדים בפני הליך גירושין, לעבור הליך הידברות, כבסיס שיאפשר להם לחשוב יחד ולהסכים על פנייה להליך גישור, לצורך יישוב הסכסוך ביניהם (הנוגע לרוב לחלוקת הרכוש המשותף, דמי מזונות, משמורת על הילדים והסדרי ראייה).
זאת, במקום ההליך המשפטי - המלחמתי יותר באופיו, ארוך יותר, יקר יותר ושם את הסמכות בידי בית המשפט או בית הדין להיות זה שיחליט מה יהיה הפתרון של הסכסוך (במקום שבני הזוג יהיו אלה שיקחו בידיים את ההגה ויכריעו בעצמם).
לכאורה, מדובר בחוק פרוצדורלי - שלא שינה באופן מהותי את דיני המשפחה ואת הדיון המשפטי בסכסוכי משפחה (מלבד שינויים מנהליים). עם זאת, בפועל, הפרקטיקום שהונהג מאז נחקק החוק רחוק מלהיות מושלם
האם החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה משיג את מטרותיו?
החוק והתקנות שהותקנו מכוחו, עוררו בתחילת הדרך תקוות גדולות (מצד אחד) והתקוממות גדולה (מצד שני).
גם כיום - כשהוא עומד למבחן התוצאה - יש מי שעדיין רואים את החוק כאחת המהפכות הגדולות ביותר בדיני משפחה, מאז קום המדינה. לעומתם, יש מי שכבר מבינים שמדובר ב"פלופ" רציני, המוכיח שכוונות טובות כשלעצמן - אין בהן די, כדי להשיג את התוצאות הרצויות לטווח ארוך.
לכאורה, מדובר בחוק פרוצדורלי - שלא שינה באופן מהותי את דיני המשפחה ואת הדיון המשפטי בסכסוכי משפחה (מלבד שינויים מנהליים). עם זאת, בפועל, הפרקטיקום שהונהג מאז נחקק החוק (והחוויה שחווים מי שמחויבים לנהוג לפי פרקטיקום זה) - רחוקים מלהיות מושלמים.
יתרונות החוק: הליכי ההידברות מאפשרים לבני הזוג המתגרשים לאוורר את החששות, הכעסים והצרכים שלהם
מהם היתרונות של החוק?
מי שעדיין רוצה לראות את פניה היפים של הרפורמה בדיני משפחה, שהנהיג החוק - יטען כי הליכי יישוב הסכסוך מרחיקים את בני הזוג מניהול הסכסוך ביניהם, במסגרת ערכאות שיפוטיות.
בנוסף, יש לציין את העובדה שהחוק והתקנות - האוסרים על פירוט טענות, במהלך הליך ההידברות - מבטיחים, לכאורה, צמצום משמעותי זמני של הטחת הכפשות הדדיות והסלמה של הסכסוך המשפחתי (כפי שקורה לעתים קרובות, כשהליך הגירושין נידון בבית המשפט).
נוסף על כך, הליכי ההידברות מאפשרים לבני הזוג המתגרשים לאוורר את החששות, הכעסים והצרכים שלהם. הליכים אלה גם מאפשרים להם לקבל מידע על הסכנות והחסרונות של ההליך המשפטי, על ההסלמה של היחסים העלולה להיגרם; ועל אפשרויות גישור חיצוני ואפיקים טיפוליים, שיהפכו את הגירושין לפחות קשים ויאפשרו להם לצאת לדרכם החדשה, בצורה הטובה ביותר.
לבסוף, עצם העיכוב בפתיחת ההליכים המשפטיים מעניק אולי לבני הזוג פסק זמן, לצינון הלהבות שהתלקחו, מרגע שהחליטו להתגרש.
מחסרונות החוק: האם אין בחקיקה זו משום פגיעה בלתי מידתית, בזכות הגישה לערכאות משפטיות?
מהם החסרונות של הרפורמה בדיני משפחה, שיצר החוק להסדר הדיינויות?
גם מי שמעדיף לראות את פניה היפים של הרפורמה - יתקשה לא להודות כי לרפורמה (ובעיקר ליישום הרפורמה בפועל) יש חסרונות רבים.
ראשית, יחידות הסיוע תוקצבו מראש בתקצוב חסר - וסובלות מתקנים דלים ומחסור בכוח אדם מקצועי ומנוסה. לכן, יחידות הסיוע אינן מסוגלת לעמוד בלוחות הזמנים שנקבעו ובעומס התיקים המופנים אליהן לטיפול.
בנוסף, יחידות הסיוע אינן אמורות (לפי החוק) לבצע גישורים - אלא רק לעודד את בני הזוג להמשיך לגישור וליישוב הסכסוך בדרכים שאינן משפטיות, בתום הליך ההידברות. המשמעות היא כי הזמן הטוב ביותר (מומנטום) לביצוע הגישור עצמו - "מתפספס"; למעשה, הליך ההידברות מחליש אותו - במקום לתמוך בו. מעבר לכך, במקרים רבים יחידות הסיוע אינן פועלות על פי החוק - היחידות לוחצות על בני הזוג להגיע להסכם כבר במהלך ההידברות ויוצרות הסכמי בזק לחוצים ופגומים.
גם נוסח החוק מעלה תהיות רבות. ראשית, החוק והתקנות (כפי שהם מנוסחים) - מאפשרים פרשנויות שונות ומבלבלות. לעתים, על הפרשנויות האלה לכשעצמן נאלצים הצדדים לנהל הליכים מקדמיים ארוכים ויקרים, שאינם מקרבים אותם זה לזה (כפי שהחוק מבקש) ואינם מעודדים הידברות.
אחרון ברשימה, אך אולי הראשון בחשיבות - יש שאלה עקרונית, שעדיין לא הוכרעה: האם אין בחקיקה זו משום פגיעה בלתי מידתית, בזכות הגישה לערכאות משפטיות (זכות יסוד חשובה במשטר דמוקרטי).
כשלים ביישום החוק - משתקפת תמונה בעייתית למדי, הן מבחינת הפגיעה בפרטיות של מי שמגיעים להליך והן מבחינת העצות המשפטיות שהם מקבלים במהלך ההליך
מהם הכשלים ביישום החוק?
הכשלים המשמעותיים הם ביישום החוק. מתיעוד חוזר ונשנה, שערכו אנשים שונים שנכפה עליהם להשתמש בהליך "גישור חובה" ביחידות הסיוע השונות ברחבי הארץ, משתקפת תמונה בעייתית למדי, הן מבחינת הפגיעה בפרטיות של מי שמגיעים להליך והן מבחינת העצות המשפטיות שהם מקבלים במהלך ההליך. [כל מה שלא אמור לקרות לפי החוק!]
ראשית, כשהם מגיעים ליחידת הסיוע - בני הזוג מופנים בתחילה למזכירות ונדרשים לענות על שאלון אישי, ארוך ואינטימי בפני מזכירה (שאינה עורכת דין או עובדת סוציאלית, אינה מוסמכת בגישור או ייעוץ ואף אינה מחויבת כלפיהם בחיסיון!). שאלון כזה מהווה פגיעה מובהקת בפרטיות שלהם.
במקרה אחד, שבו לוותה הח"מ לקוחה למפגש הראשון ביחידת הסיוע, משום שהתעקשה לא ללכת לבד, הקשיבה לשאלון, והיה ברור כי השאלות והאופן שבו השאלות נשאלו, פוגעים בפרטיותה. באותו רגע, העצה הייתה שלא להשיב לשאלות ולשמור על פרטיותה.
בעייתיות - ראשית, החוק אינו מסמיך את יחידות הסיוע וכל הפועלים בשמן או מטעמן לתת ייעוץ משפטי או שירותי גישור בפועל. שנית,יש לדעת כי יחידות הסיוע מתנגדות התנגדות אקטיבית לליווי של עורך דין פרטי חיצוני לבני הזוג בהליך ההידברות
מה הבעייתיות בעצות המשפטיות שמקבלים בני הזוג ביחידת הסיוע?
ראשית, החוק אינו מסמיך את יחידות הסיוע וכל הפועלים בשמן או מטעמן לתת ייעוץ משפטי או שירותי גישור בפועל. שנית,יש לדעת כי יחידות הסיוע מתנגדות התנגדות אקטיבית לליווי של עורך דין פרטי חיצוני לבני הזוג בהליך ההידברות. לא מדובר רק באיסור הקבוע בחוק על נוכחות עורך דין בעת המפגש הראשון, אלא גם במסר ברור של התנגדות היחידה להכנת בני הזוג למפגשים על ידי עורך דין (מתוך תפיסה כי הכנה כזו רק פוגעת בהליך ובסיכוי לגישור בהמשך) ולנוכחות עורכי הדין של בני הזוג גם במפגשים הבאים.
הדבר מקשה על חלק מהאנשים, שאינם חפצים להתמודד לבדם עם המעמד - ומתקשים לתת אמון בהליך, כאשר ההליך מתנהל בצורה כזו (לכן, ההליך מאבד פעמים רבות מיכולתו להוות פתרון של ממש עבורם).
יתרה מכך: משיחות מוקלטות שביצעו לקוחות שונים של משרדנו, ביחידות סיוע שונות - עולה תמונה חמורה למדי של ייעוץ משפטי בלתי מקצועי, מצד עובדות יחידת הסיוע, בעת מפגש ההידברות הראשון. במפגש זה, על פי חוק - נוכחות עורכי הדין של הצדדים אסורה.
כך, בלא מעט מקרים - עובדות יחידת הסיוע (עובדות סוציאליות ולא עו"ד) אף לא בחלו בניסיונות לשכנע את בני הזוג כי הייעוץ המשפטי שקיבלו, כהכנה למפגש, הוא ייעוץ שגוי ומגמתי.
במקרים אחרים, עובדות יחידת הסיוע המליצו לבני זוג שביקשו להיות מלווים בעורך דינם, בעת מפגשי ההידברות הבאים - להימנע מכך. העובדות טענו כי ליווי הצדדים ע"י עורכי דינם - על אף שהחוק והתקנות אינם אוסרים זאת - "עושה בעיות ומחמיר את המצב" וכי עדיף להסתפק ב "עורכ/ת דין של יחידת הסיוע".
בני זוג שהקשיבו לעצת עובדות יחידות הסיוע וביקשו ליווי משפטי של עורך דין מטעם היחידה בעת הפגישות, שמעו לעיתים מחלק מאותם עורכי דין (פעמים רבות עורכי דין צעירים וחסרי ניסיון) "כמה גרוע להגיע לבתי המשפט הנוראיים, שאין לדעת מה יקרה בהם; וכמה גרוע זה להשתמש בשירותי עורכי דין פרטיים מחוץ ליחידת הסיוע - כי הם רק מסבכים הכל".
על אף התקנות והחוק - היחידות לוחצות פעמים רבות על בני הזוג להגיע להסכמות כבר ביחידת הסיוע עצמה (בעזרת עורכי הדין של היחידה)
האם לא כדאי להגיע להסכם בתוך הליך ההידברות ביחידת הסיוע?
מהפרקטיקה שעוצבה עם הזמן שחלף, מאז הונהגה הרפורמה - עולה בבירור כי יחידות הסיוע אינן מסתפקות בשכנוע הצדדים בצורך בגישור ובשליחתם להליך גישור.
על אף התקנות והחוק - היחידות לוחצות פעמים רבות על בני הזוג להגיע להסכמות כבר ביחידת הסיוע עצמה (בעזרת עורכי הדין של היחידה).
כך, על פי רוב, היחידות מנסחות עבור הצדדים הסכם - מלא חורים כמו גבינה שוויצרית, נחתם תחת לחץ ומספק פרנסה תוך זמן קצר לפחות לעוד שני עורכי דין.
במילים אחרות, יישום החוק גם הפך את יחידות הסיוע לפלטפורמה לייצור 'ג'ובים' למגשרים ועורכי דין הקשורים ליחדות הסיוע בלי מדדים מבחנים, מכרזים וכיוצ"ב.
הנסיון מראה, כי כשלקוח מתלונן על המתרחש ביחידת הסיוע, המערכת עסוקה על פי רוב בהישרדות ובשמירה על עצמה, במקום לבדוק את התלונות ולפקח על פעולת יחידת הסיוע
האם לא כדאי להתלונן על הפרקטיקות הכושלות של יחידת הסיוע, כדי לשפר את המצב?
מניסיון הח"מ - כשלקוח מתלונן על המתרחש ביחידת הסיוע, המערכת עסוקה על פי רוב בהישרדות ובשמירה על עצמה, במקום לבדוק את התלונות ולפקח על פעולת יחידת הסיוע. בתגובה, המערכת שולחת פעמים רבות את "הצדדים המורדים" (כלומר: מי שהגישו נגדה תלונה וחשפו את הנעשה בה, כמפורט לעיל למשל) לבית המשפט - תוך שהיא מציינת שסיבת כישלון הליך ההידברות היא "בצדדים או באי כוחם". זאת, מבלי לבחון כלל לגופן את הטענות שמועלות נגד המערכת; ותוך התעלמות מתמלילים והקלטות, המוכיחות את הטענות הללו בבירור.
זאת ועוד: מנתונים שהגיעו ל-The Marker, עולה בבירור כי במחצית מהמקרים (54%) שבהם חויבו הצדדים בהליך גישור חובה - לא הושגה הסכמה על הדרך ליישוב הסכסוך.
ב-15% מהמקרים בלבד, הסתיים הסכסוך במסגרת "גישור", שהתנהל למעשה ביחידת הסיוע עצמה (בתנאים שבהם הצד החלש "נסחט" - לא פעם בלי נוכחות עורך דין - לחתום תחת לחץ רב על הסכמים שפוגעים בו, בסופו של דבר). לא פעם מדובר בהסכמים המנוסחים בניגוד מוחלט לחוק ולתקנות. ואין מפקח ואין פוצה פה!
אין חולק על הכוונות הטובות שהיו להוגי הרפורמה, אך ה"גשר" הכפוי והאחיד שהרפורמה מציעה - אינו מספק את ההליך הנדרש לגישור אמיתי
האם ניתן לשפר או לתקן את הרפורמה?
אם נחזור לפתגם הסיני שעמו פתחנו את המאמר - לא ניתן לפתור בעיות שונות, של אנשים שונים, בנסיבות חיים שונות - באותה הדרך (כפי שמציעה הרפורמה).
מי שרוצה להציע למתדיינים להניח מאחור את המשקעים שצברו במשך השנים, להפסיק להתבצר בעמדות שלהם ולבנות ביניהם גשר יציב ובר קיימא - חייב להבין קודם כל ב"הנדסה" של הגישור.
על אף שקיימים סוגים שונים של גשרים וסוגים שונים של גישורים, כל גשר וכל גישור נחלקים לשני חלקים מהותיים - שלד הגשר (הנושא עליו את עיקר המאמצים); ומסלול הגשר (המונח על השלד, עליו עוברים הולכי הרגל). במקרה בו מדובר בגישור - בני הזוג צועדים הלוך ושוב על מסלול הגישור.
אין חולק על הכוונות הטובות שהיו להוגי הרפורמה, אך ה"גשר" הכפוי והאחיד שהרפורמה מציעה - אינו מספק את ההליך הנדרש לגישור אמיתי. הרפורמה מעוצבת להשגת תוצאה בלבד - השגת הסכם (ואינה מעוצבת כהליך ארוך טווח!).
כך, הרפורמה מציעה פתרון אחיד לכל סכסוכי המשפחה. לכן, לדעת הח"מ, הרפורמה כשלה - באופן מובנה. יחד עם זאת, במספר צעדים פשוטים, ניתן לתת מענה לכשלים אלה.
כדי שאפשר יהיה להוציא את הגישור עצמו לפועל, ניתן להקים ערכאה אחת, משולבת - שתהווה "שלד יציב" של הגשר או הגישור
מה ניתן לעשות, כדי לשפר את הרפורמה - כך שתשיג את מטרותיה?
ניתן ליצור פלטפורמה קצרה, ברורה וזולה - שעקרונותיה פשוטים ותאפשר לרפורמה להשיג את מטרותיה, במקום לפגוע בהן. ראשית, יש לזכור שיחידות הסיוע (כפי שהשם שלהן מעיד...) - נועדו לסיוע בלבד (ולא לעריכת גישור, בין זוגות המגיעים אליהן - או הענקת שירותים משפטיים לא במישרין ולא בעקיפין באמצעות מה שמכונה "עורכי דין של יחידות הסיוע").
כדי שאפשר יהיה להוציא את הגישור עצמו לפועל, ניתן להקים ערכאה אחת, משולבת - שתהווה "שלד יציב" של הגשר או הגישור. בערכאה זו, יישבו אנשי המקצוע הבאים וייעצו לצדדים הפונים לגישור: שופט (לכל הפחות שופט מחוזי בהכשרתו) - שיחווה דעתו על ההיבטים המשפטיים; מגשר מוסמך - שיהיה אמון על התיווך בין בני הזוג; דיין (אם הגישור נעשה בבית הדין הרבני); פסיכולוג או איש מקצוע טיפולי; כלכלן - שיאפשר לצדדים לחשב בצורה רציונלית את ענייניהם הכספיים וחלוקתם.
בהליך זה, יינתנו מלכתחילה צו הסרת חיסיון מתאים וחובת גילוי מסמכים מוקדמת, שיאפשרו ניהול שקוף ובהיר של ההליך.
ערכאה כזו (על ההרכב המגוון שלה) - תוכל לנסות לגשר בין הצדדים בצורה מיטבית, במהלך ארבעת המפגשים שהחוק מחייב - ותאפשר גישור אמיתי, מבוסס ידע (שאינו מהווה מנוף לחץ על הצד החלש). כמובן שזכות ייצוג ע"י עו"ד מטעם כל אחד מהצדדים היא חובה.
בהיעדר הגעה לפתרון מוסכם, בתום ארבעה מפגשים - יוכלו הצדדים לתת להרכב המדובר סמכויות בוררות (בכל מקרה, תיק משפחה ינוהל בתוך שנת משפט אחת לכל היותר). כך, יוכלו הצדדים להימנע ככל הניתן מניהול הסכסוך בבית המשפט.
לסיכום: החוק להסדר הדיינויות בסכסוכי משפחה ("חוק הגישור") עורר תקוות רבות כאשר יצא לדרך. עם זאת, למרבה הצער, יישום החוק מעורר קשיים רבים. קיימות עדויות רבות על בעייתיות באופן הפעולה של יחידות הסיוע, הפועלות מכוח החוק. במאמר זה, הצענו שינוי משמעותי באופן התנהלות ההליך: הקמת ערכאת גישור, הכוללת מגוון אנשי מקצוע.
* עו"ד סמדר וינברג היא מגשרת ונוטריון; עוסקת בדיני משפחה (משרד עורכות דין, נוטריון וגישור - וינברג ושות')
** סייע בהכנת הכתבה: יותם בן מאיר, כתב zap משפטי
