חוק היסוד או תקנון הקיבוץ? בהמשך לכותב הקודם

שלום רב! טענה כנגד הגבלה במכירת בית "משוייך" בקיבוץ, תוך ניסיון להיתלות בסעיף 3 של "חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו" – הועלתה ונענתה בפורום זה, ומופנית תשומת-הלב גם לתשובות שניתנו כאן לשאלות מיום 15/4/18 ומיום 3/8/17: א) ההגבלה על העברת זכויות בבית "משוייך" ב"קיבוץ מתחדש" דורשת מעמד קיים או עתידי של חבר-קיבוץ למקבל הזכויות המיועד; הגבלה זו קבועה מראש בתנאי-החכירה שקבע לקיבוץ נציג הבעלים של הקרקע ( בעבר – "מינהל מקרקעי ישראל"; כיום – רמ"י ), והיא שלובה בתנאי רכישת זכויות-החכירה ע"י הקיבוץ ו/או ע"י החבר-החוכר. טרם קבלת זכויות-החכירה במסגרת ה"שיוך" - אין לחוכר זכויות קניין בנכס המדובר; לפיכך, הוראת חוק-היסוד בדבר העדר פגיעה בקניינו של אדם, איננה חלה כאן מעיקרא. זכויות-חכירה שרוכש כל חבר בביתו בקיבוץ, נרכשות כשהן מוגבלות מראש(!) בנושא העברתן לאחרים. ב) עניינו העיקרי של החבר במכירת ביתו בקיבוץ, הוא בקבלת תמורת-שוק ראויה; תמורה כזו חייבת להתחשב במיגבלה השלובה מראש בתנאי-החכירה לגבי הנכס, אשר נקבעה מטעם בעלי-הקרקע (( החכירה נגזרת מתוך הבעלות וכפופה לה )). אם מתקבלת תמורת-שוק בעבור הנכס – מדוע לא יכובד האינטרס של בעלי קרקע-הלאום ושל אגודת-הקיבוץ למנוע רכישת בתים "משוייכים" בקיבוץ ע"י מי שאינם חברים!? בהקשר זה: האינטרס האמור לעיל הינו גם עניינם של החברים, בכללם, המבקשים לשמור על הצביון הקהילתי-הקיבוצי הקיים – דבר המהווה חלק מאיכות-החיים ביישוב, ואף מונע ירידת ערך בתי-המגורים בקיבוץ. ג) האמור לעיל אף זכה לאישור מחוקק-המשנה: בתקנות המסדירות את השיוך, "תקנות האגודות השיתופיות ( שיוך דירות בקיבוץ מתחדש ), תשס"ו-2005", מתנה תקנה 6 את השיוך בתוספת הוראה בתקנון-הקיבוץ, בדבר הגבלה כאמור לעיל – כמצוטט בתשובה לשאלה הנזכרת מיום 15/4/18. תקנון הקיבוץ איננו יוצר כאן "יש מאין", אלא נותן ביטוי להגבלה הנובעת ממסגרת הזכויות במקרקעין, במישור יחסי החוכרים מול בעלי קרקע-הלאום ומול הקיבוץ כחוכר הראשי.