חיוב היורשים למכירת הנכס בתום 5 שנים מפטירת החבר

שלום רב! .א) גם בעלים של נכס מקרקעין ( כאן – רמ"י, כמייצגת לפי חוק ) או חוכר-ראשי של הנכס ( כאן - תאגיד הקיבוץ ) אינם זכאים, ככלל, לכפות מכירת-זכויות על חוכר-משנה ( כאן – מי שבידיו זכויות ה"שיוך" לגבי הבית וחצרו ), אלא אם הדבר מבוסס משפטית בתנאים היוצרים את הזכויות והעומדים בבסיסן. כך, למשל, עשויה מערכת זכויותיו של בר-רשות או של חוכר-משנה לכלול במהותה את התנאי והמיגבלה, כי במקרה של פטירת בעל-הזכויות - יפקע תוקף הזכויות והן יחזרו מאליהן למקנה-הזכויות, אך זאת במשולב עם זכות היורש/ים לקבל אותן זכויות בתנאים דומים. תנאים דומים כאלה אמורים לכלול כאן את התנאי הבסיסי של "חברות באגודת-הקיבוץ", אשר מכוחה קיבל אותן, בשעתו, הנפטר-המוריש. כתוספת או כחלופה לכך, עשויה לבוא זכות קדימה ועדיפות למחכיר ( כאן – הקיבוץ ), לפדות חזרה את הזכויות מיורשי חוכר-המשנה שנפטר, בתשלום לפי שוויין הנכון. בכך יש כדי למנוע מצב, בו יצטברו ויתרבו נכסים בלב הקיבוץ, אשר עקב פטירות או עזיבות של חברים-דיירים יעברו זכויות-הקבע בהם למי שאינם חברי-הקיבוץ. ב) בתואם לאמור, נקבעו בנושא לא רק תנאים חוזיים מצד רמ"י ומצד אגודות-הקיבוצים, אלא גם הוראות-דין המשולבות בהסדר החקיקתי שביסוד שיוכי-הדירות בקיבוצים: ב"תקנות האגודות השיתופיות ( שיוך דירות בקיבוץ מתחדש ), תשס"ו-2005" נקבע, בין היתר, כי הרשות הניתנת לקיבוץ לשייך דירות רק לחבריו - רשות זו מותנית בקביעות בתקנון-הקיבוץ המגבילות את סחירות הדירות, לפי אחת משתי חלופות שפורטו בתקנה 6 שם. ג) בנוסף, בין הוראות התקנות הנ"ל – הוראות לגבי עזיבתו של חבר ששויכה לו דירה ( תקנה 9 שם ), ותחולת התקנות על יורש לעניין הזכות למכור את הדירה ( תקנה 14 ). תקנה 11 של התקנות הנ"ל מתירה לקיבוץ לקבוע בתקנונו הגבלת השכרה ( או רשות מגורים ) ע"י חבר למי שאינו בן-זוגו או ילדו , באופן שתותר "רק אם קיבל מראש את אישור הקיבוץ לזהות השוכר ( או מקבל הרשות )". ד) תקופת-ביניים של חמש שנים ליורשי חבר-קיבוץ, טרם בחירתו-קביעתו של זכאי לבוא במקומו של המוריש כזכאי לדירה, נראית תקופה סבירה. יש להניח, כי בנסיבות מיוחדות ניתן אף לקבל ארכה מתאימה, בין בהסכמת הקיבוץ ובין בעקבות בקשה לבית-המשפט המוסמך. מעבר לתקופה סבירה, אין חובה על הקיבוץ ( ורמ"י בצדו ) להסכים להמשך שימוש בנכס שלא ע"י חבר-הקיבוץ הזקוק למגורים – כמטרתו הראשונית-הבסיסית של מבנה-המגורים עצמו, עם הקרקע עליה הוא בנוי. יוזכר שוב, כי קרקע-הלאום, בכלל, ו"שטח-המחנה" בלבו של קיבוץ בפרט – לא נועדו ואינם מיועדים להשקעה או לרווח, וייעודם כאן - למגורים החיוניים לחברי-הקיבוץ. ה) עם כל זאת, יתכן שיימצאו נסיבות מתאימות, במקרה זה או אחר, אשר יצדיקו התייחסות מיוחדת - לפחות כבסיס לארכה/ות מעבר לחמש השנים; בכלל זה: נסיבות אישיות או משפחתיות, קיומם של "תקדימים" בקיבוץ המדובר, וכיוצא באלה.