איסור כניסה לקיבוץ מכל סוג שהוא

שלום רב! קיבוץ או מושב, אשר הוקם על "משבצת-הקבע" שהוחכרה לאגודה ההתיישבותית שלו, זכאי לשמור על זכויותיו כחוכר הקרקע, תוך כיבוד הנובע מקיומן של דרכים ציבוריות העוברות בשטח. ניתן לשער, כי במקרה המתואר בשאלה שהו בני-המשפחה בשטח "פתוח", אשר נועד לצרכי הקיבוץ ותושביו, אך גם ייעודו לציבור רחב למדי של תושבי-המקום איננו הופך אותו ליעד ציבורי בלתי-מוגבל. עם כל ההערכה לכוונות הטובות ולראייה החיובית מצד מטיילים מזדמנים כנזכר בשאלה – יש מקום, ואף חובה, להתחשב ברצונם של תושבי המקום לפרטיות ולמניעת מיטרדים, אם ייחשב תחומם כפתוח לקהל, ללא הגבלה. כל זאת, אף מבלי להתייחס לשאלת האחריות בנזיקין, המוטלת בדין על "מחזיק במקרקעין", ובמקרה כזה – על הקיבוץ לגבי כלל אדמות החכירה שב"משבצת"-הקיבוץ, עם הכיסוי הביטוחי החל, ככלל, על תושבי המקום. בהקשר הרחב, מופנית תשומת-הלב גם לתשובה שניתנה בפורום זה לשאלה מיום 31/3/2017. הנושא בכללו איננו חדש, והוא מתעורר מדי פעם, למרבה הצער ועוגמת-הנפש. עם זאת, יצוין: לבילוי ולטיולים קיימים בארצנו שטחים נרחבים בטבע, בפארקים ציבוריים, בגנים לאומיים וכיוצא באלה. לחלק ממקומות אלה אף מותנית הכניסה בתשלום – למימון תחזוקה, ניקיון, שמירה, טיפוח ועוד. גם אם בשאלה הנוכחית מדובר במשפחה שלווה ושומרת-ניקיון – בראייה הכוללת, המתחשבת גם באינטרסים ובזכויות של הקיבוץ ותושביו, יש לקחת בחשבון את ההיקף הצפוי מציבור רחב של מטיילים, ההופך את המצב לבלתי-סביר. נראה כי במקרה המדובר היה מקום לגמישות מצד אנשי הקיבוץ, ויתכן כי הצדדים נגררו למריבה מיותרת עקב חוסר-רגישות או רגישות-יתר של צד זה או אחר; מצד הקיבוץ – יתכן כי היחס הקפדני נבע מניסיון מר של מקרים קודמים עם אחרים. ברם, לאור החלופות הרבות אשר מוצעות לציבור המטיילים וחובבי-הטבע בישראל, לא נראה כי גיוון נוסף יתאפשר על חשבונם של תושבי יישובים, המבקשים לשמור על אורח-חיים כפרי ושלו בתחומם; זאת - להבדיל מאלה המוכנים לגמישות ול"הכנסת-אורחים" ( מסודרת ומבוקרת, ואולי גם מתואמת ), דבר העשוי לקדם אינטרסים תדמיתיים של היישוב, ואף אינטרסים כלכליים - לפחות של חלק מתושביו.