שאלה בנושא חובת תשלום מיסי ישוב בהוראת קבע ע"י אגודה שיתופית

שלום רב! לכל החייב בתשלום ישנה, ככלל, הזכות לשלם את חובו בכל דרך סבירה; תשלום מכלול החיובים הקרוי לעתים "מסי ישוב" – סביר שיבוצע ע"י המצאת צ'ק מתאים מדי פעם, או בהעברות בנקאיות תקופתיות או בעזרת שוברי-תשלום. מי שמבקש לכפות על החייב תשלומים על-פי הוראת-קבע לבנק – עליו להראות בסיס משפטי לדרישתו, הכוללת מאליה גם דרישה לניהול שוטף של חשבון-בנק. כאשר מדובר בשוכר, אשר התחייב לשלם את "מסי הישוב" בחוזה השכירות שלו עם בעל יחידת-המגורים – הכלל בדבר תשלום בכל דרך סבירה חל גם עליו, בהעדר הוראה אחרת בחוזה. החלטה חדשה באגודה, המתיימרת לחייב את חבריה בתשלום נוסף של 70 שקלים לחודש בגין תשלום שלא בהוראת-קבע – נראית כ"קנס" עונשי ולא כפיצוי ריאלי התואם להוצאה ולטירחה, וספק רב אם הוא מחייב את החברים עצמם, בהעדר בסיס לכך בתקנון האגודה או במסמכי-ההשתכנות. הדברים אמורים מקל-וחומר לגבי אותם מרכיבים ב"מסי הישוב" המהווים מס מוניציפאלי למועצה האזורית ו/או לוועד המקומי: כפי שרשות מוניציפאלית איננה מוסמכת ואיננה זכאית לחייב את תושביה בדרך-תשלום כזו וב"קנס" בהקשרה – כך גם כל אגודה יישובית הבאה לגבות מסים אלה. המיגבלות הנ"ל, החלות על רשות ציבורית – מן הדין שיחולו גם על פעילותה הציבורית של הנהלת אגודה שיתופית מול תושבי היישוב, כולל חבריה כתושבים. במישור יחסי השכירות שבין השוכר לבעל הנכס – יתכן כי ההחלטה המתוארת חורגת מגדר תנאי-השכירות ומגדר הצפוי על-פיהם, וכי שינוי הנסיבות המדובר מצדיק הסבת תשלום "מסי הישוב" מצד השוכר למשכיר עצמו, כדי שיתמודד הוא מול האגודה או יעמיד מולה הוראת-קבע; אך גם זאת יש לבחון, כאמור, על-פי חוזה-השכירות. בהקשר יוזכר, כי החלטת אסיפה כללית של האגודה, במיוחד בנושא של הטלת חיובים נוספים, איננה יכולה לחרוג מכוחה של האגודה עצמה, שהרי האסיפה הכללית – על אף מעמדה העליון בתוך האגודה - איננה אלא גוף של התאגיד, ולא גוף שמעליו. אם החלטת האסיפה המדוברת איננה כדין – כל גביית כספים לפיה מסכנת את האגודה בתביעות החזר או פיצוי, אף בדרך של תביעה ייצוגית, וחבל; מוצע, אפוא, לשקול גם פנייה מתאימה אל האגודה, באמצעות המשכיר-החבר, כדי שתבחן שוב את עצמה. זאת – מבלי לשלול פנייה למועצה האזורית ולייעוץ המשפטי שלה, אם התשלומים הנדרשים כוללים גם תשלום למוסד המוניציפאלי הרשמי.