עתירה לבגצ עת מתנהל הליך בבית הדין האזורי לעבודה

רקע לשאלה: תקנון קרן הפנסיה הינו ההסכם בין קרן הפנסיה לבין המבוטחים, ועל פיו יקבעו החובות והזכויות של המבוטחים לרבות תק' ההתיישנות להגשת תביעות. על פי ההלכה הפסוקה התקנון התקף הוא התקנון שהיה בתוקף במועד כניסת המבוטח לאובדן כושר עבודה. בבית הדין האזורי לעבודה מתנהל הליך כנגד טענת התיישנות בלתי תקינה מצד קרן פנסיה הטוענת להתיישנות (תביעת התובע לקבלת קצבה בגין אובדן כושר עבודה). שלא על סמך התקנון התקף אלא על סמך תקנון קודם שהינו תקנון פג תוקף ובו תק' ההתיישנות קצרה יותר מזו שבתקנון התקף. אציין שטענת ההתיישנות הבלתי תקינה של הקרן, נסמכת על פירוש של הקרן את אחת התקנות בתקנון , כאשר פירוש זה למעשה מקפח ומפלה את התובע וקב' מבוטחים נוספת ולפיו בגין שמועד כניסתם לאובדן כושר עבודה חל בטווח מסויים , יחול עליהם בניגוד להלכה הפסוקה התקנון הקודם. שאלתי היא: בבית הדין האזורי לעבודה מתנהל הליך כנגד טענת ההתיישנות של קרן הפנסיה אך אין כל ודאות כי עניין האפלייה, קרי הפירוש המפלה (שמאוזכר שם בקצרה בשני משפטים)יגיע לידי כל בירור בהליך , לדוג' מאחר וייתכן שיכריעו בתקנון התקף במסגרת טענות המקדמיות בלבד שאינן כוללות את נושא האפלייה , בנסיבות האלה האם ניתן במקביל להליך באזורי לעתור לבג"צ לעניין אפליית וקיפוח הקרן את התובע? או שעתירה כזו תדחה בגין אי מיצוי הליכים קודמים? שאלה נוספת: האם ניתן לעתור לבגץ בגין האפלייה במקביל להליך באזורי על סמך נושא שדורש בירור בגין חשיבותו הציבורית היות והאפלייה והקיפוח כוללים לא רק את התובע באזורי, אלא גם מס' מקרים נוספים קרי קבוצת מבוטחים נוספת? תודה