מס שוכר -ליחידת דיור

שלום! השאלה המוצגת איננה ברורה דיה; עם זאת יצויין: בית-מגורים בישוב קהילתי, אשר הושכר ע"י בעליו לשוכר – בעל-הנכס, חבר האגודה השיתופית ביישוב, חייב בתשלום דמי-חבר לאגודה, על-פי תקנונה, בגין חברותו; לעתים מכונה תשלום זה "מסי אגודה", אך אין זה "מס" במובנו המשפטי. אם על-פי תקנון האגודה הוסדרה תוספת-תשלום בגין נכס מושכר ביישוב, יכול החבר-החייב, בעל-המושכר, להתנות ולקבוע עם השוכר, בהסכם-השכירות, תוספת תשלום לדמי-השכירות, לכיסוי ( מלא או חלקי ) של נטל כספי זה. בנוסף ובנפרד, חייב בעל-הנכס בתשלומי-חובה לרשות המקומית בגין הנכס, הידועים כ"מסים מוניציפאליים"; יש להבדיל כאן בין תשלומים שוטפים של ארנונה כללית, לבין היטלים מיוחדים לייעודים מוגדרים, כגון סלילת רחוב ומדרכה, המשביחים את הנכס. תשלומי הארנונה, המגיעים לפי הוראות הדין למועצה האזורית ( או לוועד המקומי ביישוב, ככל שהותירה והתירה לו המועצה ) – משולמים בעיקרם בגין שירותים הנוגעים להחזקה ולשימוש בנכס. מכיוון שכל המתגורר בבית ביישוב נהנה משירותים אלה כמחזיק וכמשתמש בפועל בנכס – זכאית הרשות המקומית, לפי הדין, לגבות את תשלומי הארנונה ממנו, במקום מבעל-הנכס. יובהר עוד, כי את התשלומים הנדרשים, מכל סוג, אין לבחון על-פי הכינוי שניתן להם ( כגון הכינוי השגוי "מס שוכר", הנזכר בשאלה ), אלא על-פי מהותם, מקור ביסוסם וייעודם. ככל שקיים צורך בהבהרות מצד האגודה, הוועד המקומי או המועצה האזורית, לכל עניין כאמור – על אלה החובה להשיב כראוי לכל פנייה מתאימה, אף תוך הצגת הביסוס לדרישת התשלום שבבירור. מכל מקום, את נטל התשלומים בגין המגורים בנכס, ביחסים שבין בעל-הנכס והשוכר, מקובל להסדיר מראש בהסכם השכירות, והתנאים המוסכמים בין צדדים אלה - מחייבים ביניהם ( מבלי שהדבר יפגע בזכויות הרשות המקומית, כאמור, לגבות את המגיע לה בגין ארנונה – בין מבעל-הנכס ובין מהמחזיק בנכס ). כך גם בהשכרת נכס-מגורים ביישוב עירוני – מבחינה כללית ומקובלת זו, אין ייחוד בהשכרת נכס-מגורים ביישוב קהילתי.