צו מניעה לאסיפת כללית

שלום רב! הנטייה השיפוטית הכללית הינה, שלא למנוע התכנסות של אסיפה כללית; זאת - לא רק עקב רתיעה מהתערבות בחופש ההתכנסות ובחופש הביטוי, אלא גם מטעמים מעשיים: הרי יתכן כי הצעת-החלטה לא תזכה באסיפה לרוב הדרוש; וגם אם תתקבל לכאורה – ניתן יהיה לבחון את תקינות הליכי קבלתה, ואם תוכנה איננו פסול. זכותו של ציבור חברי האגודה השיתופית להביא לשינויים בתקנון-האגודה, שהיא זכות המובנת מאליה, בוטאה במפורש בתקנה 7(א) של "תקנות האגודות השיתופיות ( ייסוד ), תשל"ו-1976". עם זאת, לאור ההשלכות המשמעותיות של כל שינוי בתקנון האגודה – נקבעו בתקנת-משנה (ב) של התקנה הנ"ל תנאים ודרישות לגבי הליכים להסדרתו של תיקון כזה, ועמם גם בקרה של "רשם האגודות השיתופיות": אין תוקף לשום תיקון-תקנון, ללא אישורו של הרשם ורישום התיקון אצלו. תקנת-משנה 7(ו) אף מבהירה ומזהירה, כי "רשם האגודות השיתופיות לא יאשר בקשה לרישום תיקון לתקנות אגודה שיתופית, אלא אם כן הוכח להנחת דעתו, כי קוימו הוראות תקנת משנה (ב)", אשר אלה קביעותיה-תנאיה : "(1) נכחו באסיפה הכללית הראשונה לפחות שני שלישים מכלל חברי האגודה, או באסיפה כללית נדחית מספר נוכחים כלשהו, ובלבד שהאסיפה הכללית הנדחית כונסה לא לפני עשרה ימים ולא יאוחר משלושים יום מיום כינוס האסיפה הכללית הראשונה; (2) הצביע בעד התיקון רוב של שלושה רבעים מהמצביעים, מלבד אם נקבע בתקנות האגודה רוב גדול יותר". ברם, לפי תקנת-משנה 7(ג), אם "אישר הרשם מראש ובכתב הצעת תיקון לתקנות אגודה שהוגשו לו מאת הועד – יכול שהצעת התיקון תתקבל ברוב של שני שלישים מהקולות שניתנו בהצבעה באסיפה כללית, יהא מספרם אשר יהא, ובלבד שהאסיפה הכללית לתיקון התקנות כונסה לא יאוחר משלושה חודשים לאחר תאריך אישור הרשם..."; "(3) בסדר היום של האסיפה הכללית הכלול בהזמנה, הופיע סעיף מפורש בדבר תיקון התקנות, ובהזמנה לאסיפה כללית נדחית – צויין שההחלטה באותה אסיפה כללית יכולה להתקבל במספר חברים נוכחים כלשהו; (4) לפני ההצבעה באסיפה....חולק לחברי האגודה הסבר בכתב, הכולל את הרקע לתיקון המוצע, הנסיבות שהצריכו את התיקון ומשמעויות התיקון במלוא היקפן." בהקשר זה: לפי תקנת-משנה 7(ד) שם, בין המסמכים שחובה להגיש לרשם עם הבקשה לרישום תיקון-לתקנות – גם "ההסבר בכתב שחולק לחברים בהתאם לתקנת משנה 7(ב)(4)" הנ"ל. במצב דברים זה, בו כל הדרישות מחייבות במצטבר – לא נראה כי יש מקום לרמת הדאגה העולה מהשאלה, אך מבלי לגרוע מהצורך בעירנות הראויה ובפנייה מתאימה לדעת-הקהל ביישוב.