תשלומי אגודה שיתופית
שלום בקיבוצי בוצעה הרחבה קהילתית (כמו בהרבה קיבוצים) . הקיבוץ הפך בעקבות כך לאגודה שיתופית שנבחרו לה יו"ר וועדות בבחירות חופשיות ודמוקרטיות. אלא מה, תושבי ההרחבה עולים במספרם על תושבי הקיבוץ ובעצם היותם רוב ,מעבירים החלטות לטוב ולרע . ולעצם העניין -הוחלט כי לצורך הפעלת הברכה יושת תשלום חודשי קבוע על כל בית אב וכאן שאלתי: 1.מה ההגדרה לבית אב? ילדי הבוגרים גרים בחדרים נפרדים שהוקצו להם עפ"י החלטת הקיבוץ הישן .הם לא נשואים ולא מגדלים ילד מחוץ לנישואין ובכל זאת נדרשים לשלם את התשלום החודשי כבית אב. כלומר ,אם יש לי שלושה ילדים המוגדרים כבית אב ,אני נדרש לשלם X ש"ח 5X בעוד שיחידת אב המכילה 5 נפשות תשלם רק X ש"ח. 2. מה זכויותי וחובותי כחבר באגודה? אינני משתמש בברכה . בעבר היה נהוג מנוי שנתי מוזל למשתמשים קבועים ותשלום דמי כניסה גבוהים יותר למשתמשים מזדמנים-השתמשת שילמת ! האם אני מחויב כחבר באגודה להסכים להחלטת הרוב ?. האם יש דרך להישאר חבר באגודה ולא להסכים לכל כלליה וחוקיה? בתודה וברכה, איציק
שם תוכן הודעה:"...חיוב כספי אשר האגודה אינה זכאית ואינה מוסמכת לכפות על חבר בודד או על קבוצת חברים, בבחינה משפטית - גם החלטת רוב באסיפה הכללית לא תועיל לאגודה..., אם כך מדוע רשאית האגודה להביא לאישור האסיפה את התקציב השנתי, והבריכה היא חלק ממנו... ולאלץ את כל תושבי הישוב , גם אלו שאינם חברי אגודה... לשלם את הוצאות האגודה הקהילתית, למרות שרב הוצאותיה של האגודה הקהילתית נגרמות או משרתות את חברי האגודה הקהילתית, אלא את חברי האגודה החקלאית?
שלום רב! תשובת מנהל-הפורום לשאלה שהועלתה, התבססה על העובדות ועל הטענות שפורשו בה; עם זאת: א) כאשר בריכת-שחיה בקיבוץ או במושב מופעלת למען הזכאים לכך ( גם אם הינם חלק מכלל המתגוררים ביישוב ) – תקצוב שנתי של המימון הדרוש הוא בגדר חובה על האגודה, ולא רק "רשות". ברם, גם אם תקצוב כאמור נכלל במסגרת הפעילות השנתית הכוללת של האגודה – עדיין נותרת שאלת מקורות מימונו של חלק התקציב הנוגע לבריכת-השחיה: תקציב אגודה איננו יכול לחייב את מי שאיננו חבר-אגודה, אך הוא משפיע גם על "צרכני" הבריכה שאינם חברים, אשר יידרשו לשלם דמי-מנוי או דמי-כניסה. ב) מימון הוצאות הבריכה, במקרה כמתואר בשאלה הראשונה – ולרבות בשלב של תקצוב - אמור להתבצע תוך כיבוד זכויות חברים ותושבים, על-פי הסכם פנימי בין האגודה החקלאית ( שהיא, לרוב, בעלת-הבריכה ) לבין האגודה הקהילתית ( שהיא, לעתים, מתפעלת הבריכה ) , או על-פי הסכמים בין האגודה לבין חברים – לרבות הסכמים בין האגודה החקלאית לבין תושבי-ה"הרחבה", אשר נחתמו במסגרת קליטתם על-ידיה כתושבים ביישוב וכחלק מקהילתו. ג) בכל מקרה: אם נוצרו ונותרו כאן זכויות-עבר לחבריה הותיקים של האגודה החקלאית, במיוחד כאשר הבריכה הוקמה לפני ה"הרחבה" ביישוב – יש לכבדן, כאמור בתשובה שניתנה לשאלת בעל-העניין.
שלום רב! האסיפה הכללית של האגודה השיתופית, אשר החלטות רוב המתקבלות בה כדין מחייבות גם את המיעוט – עדיין כפופה לעקרונות משפטיים כגון חובת "תום-לב" ( המשלבת הגיון והגינות ), איסור עושק המיעוט, ועוד; זאת, בדומה לתקנון האגודה , אשר ככל חוזה בישראל – הוא כפוף לעקרונות האמורים. האסיפה הכללית היא, אמנם, המוסד העליון של האגודה, אך היא איננה מעל האגודה : חיוב כספי אשר האגודה אינה זכאית ואינה מוסמכת לכפות על חבר בודד או על קבוצת חברים, בבחינה משפטית - גם החלטת רוב באסיפה הכללית לא תועיל לאגודה. החלק הכללי והעקרוני, אשר בסיומת השאלה שהועלתה - נענה כאן תחילה; תשומת-הלב מופנית גם לתשובה קודמת של מנהל-הפורום, אשר ניתנה בנושא זה ביום 20/5/13. באשר למקרה המסוים, בהקשר לבריכת-השחייה בקיבוץ: מונח כ"בית-אב" עשוי לשמש במובנים שונים בשני הנושאים הנפרדים והשונים של מגורים ושל שימוש בבריכה: קנה-המידה לדירה נפרדת לבוגר שאינו בעל-משפחה, ניתן להצדקה בזכותו של הבוגר לפרטיות ול"בסיס" משל עצמו לקראת קשר זוגיות. מאידך, זכות השימוש בבריכת-השחייה, הנתונה לכל "בית-אב", אמורה לראות משפחה ככוללת גם את הבנים הרווקים הבוגרים. כל בחינה אמורה להיות מהותית ועניינית, ולא ב"השוואה" מילולית. אגב: פנייה לראש-המשפחה בלבד לתשלום, תמחיש את הגישה, הרואה בבנים כחלק ממשפחתו; אחרת, על הקיבוץ לפנות בנפרד לכל בן בטענת היותו "בית-אב" בפני עצמו, עם מכלול טענות-הנגד אשר תעמודנה אזי לבן. אם למרות כל זאת, תופנה דרישה לתשלום מוכפל בעבור השימוש בבריכה, כמתואר בשאלה - ניתן יהיה לתקוף גם את חוקיות השינוי הממשי והפוגע, אשר נתיימרה האסיפה ליצור כלפי חברים ותיקים, בכל הנוגע לזכויות השימוש בבריכה ולשימושים המוגברים בפועל ( עקב הצטרפות מספר כה רב של משתמשים ), וכן בנוגע לזכויות בהשקעה שנעשתה בעבר להקמת הבריכה כנכס בקיבוץ. נראה כי במקרה כמתואר, כאשר מערכת הזכויות והשימושים בבריכת-השחייה הפכה, מבחינת החברים הותיקים, לדבר שונה מהותית - נותרה להם לפחות זכות ויתור, מלא או חלקי, על השימוש בבריכה, כנגד צמצום תואם של דמי-שימוש, וכמתכונת-העבר הנזכרת בשאלה. במקרה של צורך בבירור כאמור, ובהעדר הסכמה חברית, בהבנה הדדית - מוצע להסתייע בליווי משפטי של עו"ד: לבדיקה תחילה, ולפי תוצאותיה - לניהול הבירור והמאבק.
שלום, מה השאלה המשפטית שלך?
