חברות באגודה שיתופית

שלום רב! בכל משק חקלאי ( נחלה ) במושב-עובדים זכאים בעלי-המשק לקלוט בו בן-ממשיך אחד, עם בת-זוגו וילדיו ( או בת-ממשיכה עם בני-ביתה ). התיישבות-קבע של בן-ממשיך במשק הינה תרומה חשובה להורים – הן כסיוע בעבודה במשק ובהחזקתו, והן כתמיכה משפחתית צמודה על רקע גילם המתקדם של ההורים. כל זאת – גם כצעדי-בסיס להבטחת שלשלת הדורות במשק, וברוב המקרים – להעלאת איכות-החיים של כל אחד מההורים, מעצם נוכחות קרובה ומתמדת של דור-ההמשך עם צאצאי הדור השלישי. גם אם בעלי-משק רבים נותרים להתגורר לבדם במשקם – בין מבחירה ובין מחוסר-ברירה – הרי ניצול הזכות והאפשרות לקלוט בן-ממשיך, איננו צריך להיחשב כחריג או כניצול-יתר מצד בעלי-משק, אף אם רוב חבריהם במושב לא עשו כמוהם. בד-בבד, מבחינת הבן-הממשיך ורעייתו עמו – השתרשות במשק השייך עדיין להורים, כולל השקעות בבנייה עם ויתור על חלופות-מסלול אחרות ( לעתים אף עדיפות ), מצדיקה התחשבות ראוייה, אשר תגביר את הסיכוי לצעד המשמעותי המדובר, ותקל על ההתמדה בו. גם אם קיימים כיום מושבים באזורי-ביקוש נדל"ניים, בהם התועלת לבנים הנקלטים מובנת ומובנית מאליה – לא כך הדבר במושבים האחרים, או בתקופות-העבר בהן נקלטו רוב הבנים-הממשיכים. הקדמה זו חיונית להבנתן של הוראות בנושא, אשר ב"תקנות האגודות השיתופיות (חברות)": לפי תקנה 3א שם, אם בן-ממשיך מגיש בקשה מתאימה לוועד ההנהלה, עם כתב-מינוי מההורים, בעלי-המשק – "יהיה הבן-הממשיך חבר באגודה בתום 45 יום מיום שהגיש את בקשתו כאמור" , אלא אם בתקופה מוגדרת זו החל הוועד בהליכי בוררות כנגד קבלת הבן לחברות, והתנגדותו זו נתקבלה ואושרה בפסק-הבוררות; להתנגדות כזו אין יסוד, אלא מטעם מיוחד ובעל-משקל, שהרי ככלל - רצונם-עניינם זה של ההורים-החברים אינו צריך להיות מסוכל. כתוצאת נלווית של הקבלה לחברות, זכאים הבן-הממשיך ורעייתו גם לזכות של קול-בהצבעה-לכל-חבר (סעיף 16 ל"פקודת האגודות השיתופיות"). עקב כך, גדל פי שניים הפער הידוע בין בעלי-משקים במושב, מבחינת הצבעה באסיפה הכללית, כאשר מבין בני-זוג נותר במשק רק אחד, להתיישבות ולהצבעה. האם פער מוכר ונפוץ כזה במושב חייב להפוך לבלתי-נסבל, כאשר הוא מוכפל ע"י בנים-ממשיכים במשקי הוריהם? לשאלה זו לא קל למצוא פתרון. לניסיונות להתמודד עם השלכות מימושן של הזכויות האלמנטריות בסוגיה זו, נדרשים ידע ומומחיות, ואף בהם אין כדי ביטחון מוחלט. צמצום ממשי של הקושי צפוי במציאות המסתמנת, בה ינוצלו משקים רבים נוספים לקליטת בנים-ממשיכים. אפשרות אחרת היא הסדרת הנושא בתיקון חקיקה, כגון מתן זכויות-הצבעה של ארבעה קולות לכלל החברים הגרים באותה נחלה משקית, בכל הנוגע ל"עסקי האגודה". מכל מקום: כאשר החלטת האסיפה הכללית מתקבלת בפער-קולות, העולה על מספר הבנים-הממשיכים שהצביעו באסיפה, הרי מהבחינה המעשית לפחות – אין מקום להתרגזות.