החלטת אגודה שיתופית

שלום רב! עקרונית, לאגודה השיתופית ישנה "אישיות משפטית" עצמאית, הנושאת בחובות ובזכויות בנפרד מחבריה. מעשיה ומחדליה של האגודה יחייבו – ככלל – רק את האגודה. עם זאת אין לשכוח, כי חיובים או סנקציות, שיופעלו כנגד האגודה השיתופית או ייאכפו עליה, יפגעו גם בחברים, לפחות בעקיפין; פעולות חוקיות, תקינות ויעילות של האגודה ומוסדותיה הינן, אפוא, מעניינם של החברים, הן כציבור והן כיחידים. אגב: ההשלכות המעשיות העיקריות בסוגיית אחריותה של האגודה, מתעוררות לגבי מקרים של רשלנות נזיקית, העלולים להיות כרוכים בתביעות כספיות רבות-היקף מצד ניזוקים, ומכאן חשיבותה הרבה של הסדרת מערכת ביטוחים מתאימה ורצופה. לגבי המקרה הנזכר בשאלה: פעולה של בנייה, סלילה או אף הקמת גדר, מצריכה היתר ורישוי מתאימים מרשות התכנון המוסמכת – על-פי "חוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965" והתקנות שהותקנו מכוחו. הפרת חובות שבדין במישור התכנוני, חמורה יותר מצעד "שאינו עולה בקנה אחד" עם תנאי מינהל-מקרקעי-ישראל – תנאים שבסיסם בהחלטות "מועצת מקרקעי ישראל", אשר אינן אפילו בגדר חקיקת-משנה ( וודאי שאינן בגדר "חוק" ). החלטות של הנהלת-המינהל או הנהלת האגף החקלאי במינהל – משקלן אף נחות יותר. ברם,"המינהל", כשמו המקוצר ( כיום – מוחלף ע"י "רשות מקרקעי ישראל" ), מייצג את הבעלים הפורמאליים של מקרקעי המושב או הקיבוץ, ובתור שכזה נדרשת הסכמתו ע"י רשויות התכנון המוסמכות, לגבי בקשות להרשאת בנייה, סלילה וכיו"ב. בידי "המינהל", אפוא, הכוח לטרפד ולסכל כוונות ובקשות של האגודה, לקבלת ההיתר והרישוי הנדרשים לביצוע השינוי בשטח. מאידך, הכוח שבידי המינהל אמור לשרת צרכים אובייקטיביים ראויים, ולא למנוע שרירותית שינוי חיוני בשטח ( או שינוי מתבקש על-פי צרכי הזמן ), כאשר אין מניעה לביצועו על-פי עמדת רשויות התכנון ולפי התכנון הקיים אצלה, וכאשר אין למצוא נימוק ממשי לסרב לשינוי. לפיכך, כאשר מתקבלת באגודה החלטה לביצוע כאמור בשאלה, יש לראותה כהבעת רצון וכהנחיה פנימית למילוי צורך מקומי ביישוב, אשר ביצועו יהיה מותנה בהשגת כל היתר דרוש מרשות התכנון המוסמכת, ואם ייתקלו צעדי האגודה בסירוב בלתי-מוצדק מצד נציג-הבעלים ( ממ"י או רמ"י, כאמור לעיל ) – כי ייעשו, בנוסף, הצעדים החוקיים הנאותים להסרת המכשול, בהסכמה או אף בהליכי-משפט כנגד הבעלים וכנגד נציגם.