מגבלות האגודה השיתופית בגביית כספים מחברי האגודה

שלום רב! ראשית, למקרה המסויים אשר ברקע השאלה: האיסור של משרד החינוך, לפי חוזר מנכ"ל המשרד, שולל גביית תשלום מהורי-תלמידים בעבור פיצול כיתות להקטנת מספר התלמידים בכתה; האיסור שנתפרסם מלווה בהנמקה: "פיצול והקטנת כיתות מצריכים העסקת כוח אדם נוסף, נושא שבגינו חל איסור לגבות תשלום מההורים." לפיכך, גם בגיוס כספים בפועל לא יהיה די להשגת המטרה הרצוייה, עקב התלות במשרד-החינוך ולאור עמדתו, המתחייבת גם מטעמים ציבוריים: משאבי מערכת החינוך חייבים להיות מנוצלים על בסיס שוויון כללי ארצי, ללא אפלייה-לטובה של בעלי-אמצעים. עם זאת, יתכן שיש מקום לפנייה למוסדות הנוגעים בדבר - משרד החינוך, הסתדרות המורים, הוועד הארצי של הורי-תלמידים וכן המועצה האזורית של היישוב המדובר – כדי לברר הפעלת "ועדת חריגים" אצל משרד-החינוך, למקרים מיוחדים ומוצדקים, כגון עומס חריג של תלמידים בכיתה, ביישובים עם רוב מוגבר של אוכלוסיה צעירה. שנית, באשר לנושא הכללי - האגודה השיתופית מול ציבור חבריה: האסיפה הכללית היא, אמנם, המוסד העליון של האגודה השיתופית; לא פחות מזה – אך גם לא יותר: כוחה של האסיפה איננו יכול להיות יותר מכוח האגודה עצמה! כך גם בכל תאגיד. החלטות הרוב, המתקבלות כדין באסיפה הכללית, ובמידה שנתקבלו כדין, אינן כפופות לאישור של המיעוט, אך הן מחייבות את כולם רק בנושאים בהם האגודה מנהלת את ענייניה הלגיטימיים, על-פי התקנון ובכפוף להוראות הדין. האגודה היא מסגרת ואמצעי להשגת מטרות-האגודה שבתקנונה, אך בהצטרפות לחברות באגודה - החבר איננו "משתעבד" לאגודה, וממילא גם לא לשום מוסד ממוסדותיה. התקנון נחשב כחוזה בין האגודה לחבריה, ובמידה מוגבלת בהקשר לאגודה – גם כחוזה בין החברים. ברם, גם חוזה - כל חוזה - כפוף למיגבלות שבדין, כגון חובת ביצועו ופרשנותו על-פי "עקרון תום-הלב" ( המשלב היגיון והגינות גם יחד ), וכן עקרונות דין מוכרים ומחייבים אחרים, לרבות איסור עושק המיעוט, עקרון השוויון באגודה השיתופית, וכיו"ב. בשלב הנוכחי ולגבי הנושא הנדון, ראוי להציע לאגודה, ע"י ועד-ההנהלה שלה, כי תפנה לייעוץ משפטי ( אף של מי שמייעץ גם למועצה האזורית ), אשר עם בחינת מכלול הנסיבות, הצרכים והאפשרויות - יתייחס גם לכל האמורים לעיל, וישלב הנמקה וביסוס לחוות-הדעת.