השכרת נכס ביישוב בשומרון ללא אישור ועדת קליטה

שלום רב! עם השאלות המשפטיות שמעורר המקרה, מוצע לתת משקל מוגבר לשיקולים המעשיים, כאשר מדובר במשפחה המבקשת להתגורר בקרב קהילה שאיננה מסבירת-פנים. יתכן כי בסיכומם של שיקולים – עדיף לחפש מוצא-של-כבוד לכל הנוגעים בדבר, כגון הסכמה למגורים לתקופה מוגדרת של כחצי שנה, אשר תשמש להיכרות הדדית עם דיון מחודש לקראת סיומה, או לאיתור יישוב חלופי עם קהילה פתוחה יותר. במקום זאת, או בנוסף - מוצע לשקול צעדים אלה: (א) לבדוק אם קיימות השכרות קודמות ביישוב, ואם כן – לברר מדוע ועל סמך מה מופלית לרעה משפחת השואל. (ב) לפנות למועצה האזורית שבתחומה מצוי היישוב, וכן לתנועת-ההתיישבות, כדי לברר נכונותן לסייע בהבהרת הסוגיות המשפטיות והחברתיות הכרוכות במקרה, במטרה להביא לפתרון ברוח טובה. (ג) לגייס את המשכיר, בעל-הנכס, לפעול בכל דרך כדי לשנות את עמדת הגורמים המקומיים, או לפחות להקטין ככל האפשר את נזקי השוכרים והפסדיהם; לפי המתואר בשאלה – נראה כי על המשכיר האחריות למצב ולתוצאותיו. (ד) בעזרת סיוע משפטי, לבחון אם חל איסור בר-תוקף(!) על השכרת בתים ביישוב, ואם אין איסור כזה – ניתן להעמיד מול כל גורם מתנגד את נוסחו של סעיף 6ב מ"פקודת האגודות השיתופיות", אשר מכוחו קמות ומתנהלות "ועדות קבלה" ביישובים קהילתיים: לפי לשון הסעיף, כפשוטו, מתייחסות הוראותיו רק למקרים של מקרקעין שהוקצו לשם רכישת "זכויות במקרקעין"; זכויות כאלה, כהגדרתן בסעיף 1 של הפקודה, אינן כוללות שכירות, אשר תקופתה המצטברת הינה פחות מ-5 שנים. יתכן כי כבר לאור סעיפי-חוק אלה, מוטב לגורמים המוסמכים ביישוב לקיים דיון מחודש בעמדתם, גם כדי למנוע יצירת תקדים בלתי-רצוי מבחינתם.